תא"מ 7691-11-14

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם הנזק לרכב בו נהג בן דודו של המבוטח, מר עוואד, נכנס להגדרת "גניבה" על פי תנאי פוליסת הביטוח, ובכך מזכה את המבוטח בפיצוי מחברת הביטוח הנתבעת. מר עוואד נטל את מפתחות הרכב ללא רשות מבן דודו, המבוטח, ששכר אף הוא את הרכב, ונהג ברכב תחת השפעת סמים ואלכוהול, ובסופו של דבר התנגש ברכב וגרם לו נזק. הוא הורשע בשימוש ברכב ללא רשות אך לא בגניבה. פוליסת הביטוח מגדירה אירוע גניבה ואת נזקיו בעקבותיו כתרחיש ביטוחי, תוך שהיא קובעת גם כי נזק הנובע משימוש בלתי מורשה אינו מכוסה. חברת הביטוח הנתבעת טוענת כי מקרה זה מהווה שימוש בלתי מורשה ולכן אין היא חייבת בפיצוי. השופט מצדד בנתבע וקובע כי יש לפרש את המונח "גניבה" בפוליסה על פי הבנתו של "מבוטח סביר" וכוונת הצדדים, אשר במקרה זה אינה מכסה לכאורה את מעשיו של מר עוואד. השופט מכיר בכך שייתכנו חריגים לכלל זה, בהם שימוש זמני ללא רשות עלול להיחשב כגניבה, אך מצבים אלה מוגבלים למקרים בהם מעורבים זרים או לנסיבות בהן למבוטח לא הייתה שליטה על האירועים. מאחר שמר עוואד היה בן משפחה בעל גישה לרכב ולמפתחות, ובשל הודאת המבוטח כי לא היה נותן היתר לשימוש ברכב, קובעת השופטת כי מקרה זה אינו נופל להגדרת "גניבה" כפי שהתכוונה פוליסת הביטוח. לפיכך, התביעה לפיצויים נדחית, והמבוטח חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪ בתוך 30 יום.