תלה"מ 42986-12-19

תקציר

האב ביקש כי ילדיו, שעברו לעיר אחרת עם אמם לפני שלוש שנים, יוחזרו לעיר מגוריהם הקודמת. האם, לעומת זאת, ביקשה לדחות את התנגדות האב להחלטות שונות הנוגעות לילדים, לרבות רישומם לבית ספר ולגן סמוך, ולהעניק לה משמורת בלעדית. השופטת דחתה את בקשת האב להחזרת הקטינים, בנימוק של שיהוי ניכר בהגשת התביעה – שנה וחודשיים לאחר המעבר, ובהשתלבותם של הילדים בקהילה החדשה. גם האב הראה הסכמה דה פקטו למהלך. נסיבות המהלך, שכללו אירוע אלימות שביצע האב כלפי האם זמן קצר לאחר עזיבתה, תמכו אף הן בעמדת האם. השופטת מתחה ביקורת על חוסר תום הלב הפרוצדורלי של האב בניסיונו לבחון מחדש את נסיבות המהלך, שכבר הוכרעו בהליך פלילי. השופטת ניתחה בהרחבה את תסקיר הרווחה שהוגשו לאורך כל ההליך, אשר תיארו באופן עקבי את האם כמטפלת מיטיבה, ואת התנהלות האב, לרבות מעורבותו של הקטין בסכסוך וחשיפתו אותם לסכסוכים שלו עם האם. השופט הסכים עם הערכות רשויות הרווחה והדגיש בפני האב את הצורך להפריד בין חילוקי הדעות בין ההורים לבין טובת הקטינים. השופט הגיע למסקנה כי טובת הקטינים טמונה בהישארות בהשגחתה ובמשמורתה של האם, נוכח חייהם המבוססים וקהילתם בעירם הנוכחית, ונכונותה של האם לאפשר קשר משמעותי בין האב לקטינות. באשר לתביעת האב למשמורת משותפת וכוח קבלת החלטות שווה, הדגישה השופטת את הצורך בשיתוף פעולה ותקשורת הורית, במיוחד בהיעדר משמורת משותפת כמושג רווח בשיח המשפטי העכשווי. האם נדרשה להודיע לאב על כל החלטה הנוגעת לקטינים ולבקש את הסכמתו, אך אם לא השיב תוך 24 שעות, היא תוכל לפעול לפי שיקול דעתה. כמו כן הורה השופט לשני ההורים להשתתף בתכנית טיפולית ולפקח על התכנית הטיפולית לקטינים. השופטת פסקה על תשלום מזונות ילדים, תוך התחשבות בהכנסות הפוטנציאליות של שני ההורים, הוצאותיהם והזמן שבילו הקטינים עם כל הורה. האב חויב לשלם 2,500 שקל בחודש עבור מזונות ילדים, כולל הוצאות דוריות והוצאות מזונות, בתוספת הוצאות חינוך והוצאות רפואיות. השופטת גם הורתה לאב לשלם סכום מתון של 7,500 שקל עבור הוצאות המשפט של המדינה, לאור ייצוגו הפרטי של האב והמשאבים שהוקצו להליך הממושך. פסק הדין הדגיש את הצורך בהשמטת פרטים מזהים לצורך שמירה על פרטיות הצדדים וניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 03.03.2022.