בג"צ 1555/05

תקציר

במקרה זה, בית המשפט שקל האם יש לקבל עתירה לדחיית החלטת בית הדין הרבני. הסוגיה המרכזית הייתה האם העותר, שהסכים תחילה להליך ורק לאחר מכן ערער על סמכותו של בית הדין הרבני, יכול להעלות טענה שיפוטית לאחר תוצאה שלילית. בית המשפט הדגיש את עקרון ההשתקה, המונע מבעל דין להסכים להליך ולאחר מכן לערער עליו לאחר ההחלטה. בהתייחס למקרים קודמים סבר בית המשפט כי יש להעלות טענות שיפוטיות בהזדמנות הראשונה, והשתהותה של העותרת בכך שללה את טענתה. כן הודגש סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה, התומך בדחיית ערעורים שיפוטיים מאוחרים. השופט רובינשטיין דחה את הפרשנות לפיה די בשני שופטים כאשר יש מנדט לשלושה, ואישר מחדש את דרישת שלושת השופטים, אלא אם הוסכם במפורש אחרת. בהתייחסו לטיפול בתיקים בעבר ובהווה, ציין בית המשפט כי סוגיות דומות התרחשו לפני תיקוני חקיקה ועמד על כך שיש לעקוב אחר הדבקות בעתיד. היא הכירה בפוטנציאל לצעדים מחמירים יותר אם יישמר המשך אי הציות. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, מה שקבע כי בדרך כלל אין להמשיך בדיונים בפחות מההרכב הקבוע בחוק, אפילו בהסכמה.