פר"ק 9366-06-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה למיזוג שתי עמותות, בהתבסס על הנימוקים שהוצגו ועל הדינים הרלוונטיים המסדירים מיזוגים כאלה. על פי סעיף 34ו לחוק העמותות, על בית המשפט לאשר מיזוג רק אם שוכנע כי צודק ונכון לעשות כן, בהתחשב במטרות ובפעולות קודמות של התאגידים המתמזגים. במקרה זה, בית המשפט מצא כי התרת המיזוג לא תהיה צודקת או נכונה כל עוד מנהלי הארגונים מפריעים לקבלתם של חברים נוספים, דבר המנוגד לתקנון הארגונים ולחוק. הארגונים המדוברים הם עמותה המנהלת בית כנסת מסוים בתל אביב, ועמותה נוספת הממוקמת בבני ברק, כאשר שניהם פונים ליהודים שומרי מצוות ממוצא תימני. סוגיה מרכזית היא סירובם השרירותי של מנהלי האגודה לאפשר למתפללים להצטרף לאגודת בתי הכנסת, לכאורה כדי לשמור על השליטה בארגון וברכושו. בית המשפט מדגיש כי רכוש העמותה אינו רכושם הפרטי של מנהליה, ואין לנהלו ככזה. עוד מדגישים השופטים כי התקנון הנוכחי אינו מאפשר להנהלה לדחות בקשות לחברות מטעמים שרירותיים וחוסר שקיפות, כפי שנהוג כיום. במקום זאת, חוששים הדירקטורים כי קבלת חברים חדשים כעת תפגע בתהליך המיזוג, דבר המצביע על אינטרס אישי במיזוג. כמו כן, בית המשפט מסכים עם דעת הרשם כי על העמותה להקפיד על תקנון העמותה ולקבל חברים חדשים. סמכותו של הרשם לחוות דעת בבקשות מיזוג מעוגנת בסעיף 34ו(ד) לחוק העמותות. בסופו של דבר, בשל אי עמידת הארגונים בחוק ובתקנון שלהם, פסק הדין דוחה את בקשת המיזוג. החלטה זו נועדה להבטיח את צדקתו ותקינותו של המיזוג תוך קידום מטרות הארגונים, במיוחד לאור ההשלכות המשמעותיות של המיזוג.