תאד"מ 46486-06-21

תקציר

פסק דין ארוך זה דן בשתי טענות עיקריות הנוגעות לתביעות שכנגד בגין מטרד ולשון הרע בין שני משקי בית שכנים, ח"ה חנן וח"ה מזרחי. ראשית, השופטת בוחנת את טענת המטרד, ומוצאת כי די בראיות של ח.ח. חנן כדי להוכיח כי נגינתו של ח.ה. מזרחי בפסנתר היוותה מטרד רעש, שכן חרגה מהשעות המותרות ויצרה רעש בלתי סביר. עם זאת, חנן לא הביא ראיות מספיקות לנזק ממשי כתוצאה מהרעש, מה שהוביל את השופט לפסוק שקל אחד בלבד בפיצוי נומינלי. באשר לתביעות לשון הרע, השופטת בוחנת בקפידה כל אחד משבעת הפרסומים המיוחסים לחנן. שלושת הפרסומים הראשונים, שהיו מכתבי התראה רשמיים שנשלחו למקום עבודתו של מזרחי ולרשויות נוספות, נחשבים לחלק מהליך משפטי ולכן נהנים מהגנה מוחלטת לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. הפרסומים הרביעי, החמישי והשישי, שהיו בלתי פורמליים ונשלחו למקום עבודתו של מזרחי, נמצאו משפילים וחסרי עילה סבירה, ולכן חנן אינו מוגן על ידי החוק. עם זאת, השופט קובע כי פרסומים אלה אינם גורמים לפגיעה מהותית בשמו הטוב של מזרחי, ופוסק לו שקל אחד בלבד כפיצוי. הפרסום השביעי, שהתרחש במהלך קריאה משטרתית, נדחה משום שהמשטרה נחשבת לרשות מוסמכת לתלונות מסוג זה. לבסוף, נבחנת גם התביעה שכנגד שהגיש חנן נגד מזרחי בגין לשון הרע ומטרדים שונים. השופטת דוחה חלקים מהתביעה שכנגד שכבר הוכרעו בתיקים נפרדים ומקבלת אחרים, ופוסקת לחנן סך של 1,720 שקל עבור טיפולים רגשיים שנדרשו לאחר תקרית עם כלבו של מזרחי. ככלל, השופט קורא לצדדים ללמוד מניסיונם ולפתור סכסוכים עתידיים בדרכי שלום, ומציין כי ניתן היה להימנע מהעלויות והזמן הניכרים שהושקעו בהליכים אלה. לשני הצדדים מוקנית הזכות לערער על פסק הדין כעניין שבדין.