ע"א 601/75

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון במקרה זה עוסק במחלוקת על הפיצוי המגיע לקונה כתוצאה מהפרת חוזה למכירת דירה שלא התממש עקב סיום פרויקט הבנייה בהוראת בית המשפט. הנושא המרכזי הוא המועד הקובע להערכת ההפרש במחיר הדירה, המשפיע על חישוב הפיצוי. הרוכשים טענו כי המועד הקובע צריך להיות מועד פסק הדין, ואילו המוכרים טענו כי הוא צריך להיות מועד ביטול החוזה. בית המשפט קבע כי על פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), על הרוכש להוכיח את הנזק שנגרם בפועל כתוצאה מההפרה והוא זכאי לפיצוי מלא בגין נזק זה. המועד הקובע להערכת הנזק עשוי להשתנות בהתאם לפרטי כל מקרה. פסק הדין במקרים קודמים, הקובע את המועד הקובע כיום הפרת חוזי מקרקעין, אינו מוחלט וניתן להחליפו במועד פסק הדין בנסיבות מסוימות. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי מטרת הפיצוי היא לתקן את הנזק בפועל, ולכן קביעת מועד מלאכותי אחד אינה ראויה. במקרה הספציפי הזה מצא בית המשפט כי המועד הראוי לקביעה הוא מועד ההתקשרות של הרוכשים לרכישת דירה נוספת, שהיה מרץ 1974. עליית מחירי הנכסים לאחר מועד זה לא היוותה נזק לרוכשים והם לא היו זכאים לפיצוי בגין הפסדים ספקולטיביים. בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, ופסק לרוכשים 40,000 ל"י כפיצוי על ההפרש במחיר הדירה, וקבע כי הוא סביר. ערעורם הנגדי של הרוכשים, שביקשו פיצוי נוסף בגין הוצאות והפסדים שונים, נדחה מחוסר ראיות מספיקות. המשיבים חויבו לשלם למערערים הוצאות בגין הערעור שכנגד. השופט י' כהן והשופט אשר הסכימו עם הנימוקים וההחלטה. ממלא מקום הנשיא לנדוי הסכים גם הוא, והדגיש כי רכישת דירה חדשה על ידי הרוכשים זמן קצר לאחר ההפרה מצביעה על כך שהמועד המוקדם יותר מתאים להערכת הנזק.