ת"צ 35757-12-23

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי עמותה, וקבע כי אין זה ראוי לשמש כצד מייצג לפי חוק התובענות הייצוגיות. בית המשפט ציין כי התנאים הקבועים בחוק להגשת בקשות כאלה לא התקיימו, ובפרט ציין כי העמותה לא הצליחה להוכיח כי מדובר ב"ארגון" לגיטימי כהגדרתו המשפטית, ואף לא עסקה בפעילות התואמת את מטרותיה הציבוריות הנטענות. עוד צוין כי כוונתה האמיתית של העמותה הייתה לייצר כספים למטרות שונות, כגון פרויקטים תחבורתיים וסביבתיים, במקום לטפל בנושאים הרלוונטיים למגזר הבנקאי, שבו עמד המקרה. יתר על כן, האגודה הפגינה התנהלות המצביעה על ניצול לרעה של ההליך המשפטי בתובענות ייצוגיות בכך שהעדיפה פיצויים על פני פעילות אמיתית למען האינטרסים של חברי הקבוצה. בית המשפט זיהה כי אין קושי עובדתי המונע מאדם בעל עניין אישי להגיש את התביעה הייצוגית, ובכך ביטל את אחד התנאים הנדרשים להגשת תביעה בהובלת ארגון. בנוסף, התגלו ניגודי עניינים משמעותיים וחוסר תום לב בין הנציגים המשפטיים המעורבים, דבר שערער עוד יותר את תוקפו של התיק. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ללא בחינה נוספת לגופה בשלב מקדמי זה, ופסק הוצאות נגד המבקש ועורך הדין היוזם בגין שימוש לא ראוי במנגנון התובענה הייצוגית, וחייב אותם בהוצאות משפט בסך 25,000 ₪. בית המשפט הדגיש כי אין לעשות שימוש לרעה בתובענות ייצוגיות ככלי לגיוס כספים או לקידום מטרות שאינן קשורות ישירות לתביעות הנדונות.