ת"א 12249-09-20

תקציר

רשות הפיתוח היא הבעלים הרשום של מרבית הזכויות בחלקה 14 ומוסדרת בתחום השיפוט של המועצה המקומית ג'אש (גוש חלב). במהלך השנים חילקה רשות הפיתוח והחליפה חלק מזכויותיה בחלקה עם בעלים אחרים באמצעות הסכמי שיתוף. התובעת, רשות הפיתוח, טוענת לזכויות בלעדיות של חזקה ושימוש בחלק א' של החלקה על בסיס הסכם שיתוף משנת 1995. בינתיים, לנתבעת אין בעלות או זכויות קנייניות בחלקה, לרבות חלקה א'. בשנת 2020 גילתה התובעת את החזקתה הבלתי מורשית של הנתבעת בחלק א' באמצעות נטיעת עצים צעירים וביקשה להסירם. הנתבע, מצדו, ביקש צו מניעה זמני, שניתן. התובע הגיש בקשה לחייב את הנתבע לוותר על החזקה בקרקע. הנתבעת טענה כי בעלה המנוח החזיק במקרקעין למעלה משישים שנה וכי התובעת ידעה על כך, לרבות הצגת צו לסילוקו, כראיה. כמו כן העלתה טענות משפטיות, לרבות השתק, תקופות התיישנות, חזקה נוגדת, שיהוי וחוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט מצא כי מרבית טענותיה של הנתבעת אינן נתמכות או קבילות, וצו הרחקת בעלה כפולש לא מנע מהתובעת להגיש תביעה אזרחית. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקיבל את טענת רשות הפיתוח כי הנתבעת תפנה ותוותר על הקרקע המוחזקת, תהרוס מבנים כלשהם ותימנע משימוש עתידי. לנאשם ניתנו 30 ימי ציות והוא חויב לשלם 1,500 שקל הוצאות משפט ו-12,000 שקל שכר טרחת עורך דין. כמו כן ניתנה לתובע רשות להגיש תביעה נפרדת לסעדים כספיים נוספים. פסק הדין ניתן ביום 4.5.2023, ולנתבע הוגש העתק באמצעות בא כוחם.