תפ"כ 12020-06-22

תקציר

בית המשפט החליט שלא לחשוף ראיה חסויה שביקש הנאשם בתיק פלילי, שכן היא אינה חיונית להגנתו של הנאשם ואינה עשויה להועיל, והאינטרס הציבורי בשמירתה בחסותה גובר על תועלתה להגנה. ההחלטה מתייחסת לעתירה לגילוי ראיות לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. כתב האישום נגד הנאשם כולל סעיפים רבים של עבירות מס, סחיטה, עושק, קבלת נכסים שהושגו בפשע והלבנת הון. הנאשם ביקש גישה לחומרי חקירה חסויים, לרבות צווי האזנת סתר ונתוני תקשורת, בטענה שהם נחוצים למשפט הוגן. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות הנתבעת היו כלליות ומעורפלות, ולא הצדיקו את חשיפת החומרים, דבר שיש בו כדי לפגוע באינטרסים ציבוריים. באופן ספציפי, בית המשפט בחן חומרים חסויים הקשורים לאישומי הנתבע בסחיטת רוכשי דירות ושוכרים, הצהרות של נתבע שותף וצווי האזנת סתר, וקבע כי הם אינם עומדים בסטנדרט הגילוי. השופט דחה גם את בקשת הנאשם לקבל הודעה מהתביעה בדבר היעדרם של עדי תביעה בין מוסרי המידע הסודי, וקבע כי הדבר יפגע בתעודת החיסיון. ההחלטה מדגישה את חשיבות השמירה על החיסיון לטובת הציבור ומחייבת את התביעה להגיש תעודת סודיות מתוקנת עד ליום 30.3.2023.