ע"ע 49006-11-11

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תשובה לבקשה של המשיב להפקיד ערבות להבטחת הוצאות המבקשים בתיק ערעור. השופט פותח בהכרה בזכות היסוד של הגישה לערכאות, שאינה מוחלטת, ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים. בעוד שתקנות בית הדין לעבודה אינן כוללות הוראות דומות לאלה שבתקנות סדר הדין האזרחי לעניין הבטחת הוצאות, בית הדין הארצי לעבודה קבע כי ניתן לקבוע הסדרים כאלה במקרים המתאימים. השופט מפנה למספר פסקי דין קודמים כדי לקבוע את הקריטריונים מתי ניתן לבקש ערבות כזו, ובהם הצורך לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הצד השני שלא להיות מוטרד או חסר כיס. קריטריון נוסף שנקבע בפסקי דין קודמים הוא שעל הצד הנדון לא עמד בהחזר הוצאות שהורה בית משפט בעבר. השופט מציין כי אי תשלום הוצאות הוא עניין חמור יותר מאי תשלום חיובים מהותיים, ומהווה סיבה להצדיק את בקשת הערבות. השופט מפנה גם לסעיף 353א לחוק החברות, המאפשר לבית המשפט לבקש מחברה בע"מ להעמיד ערבות להוצאות הנתבעת, ומסביר כי סעיף זה מעניק לבית המשפט שיקול דעת רחב לתת צו כזה, אלא אם כן החברה יכולה להוכיח שהיא יכולה לכסות כלכלית את ההוצאות, או שהנסיבות אינן מצדיקות את הערבות. מאחר שהמשיבים במקרה זה לא הפריכו את החזקה כי עליהם להעמיד ערובה, ולא הוכיחו את יכולתם לכסות כלכלית את הוצאות המבקשים, קובעת השופטת כי יש לקבל את הבקשה להפקדת הערבות. עם זאת, בהתחשב בכך שהסכום המבוקש עולה על הסכום שנפסק בדרך כלל בהליכים מסוג זה, השופט מורה למשיב להפקיד סכום מופחת של 6,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים. אם סכום זה לא יופקד עד ליום 10.4.14, ערעורו של המשיב יידחה.