עמ"ש 64391-12-18

תקציר

הערעור מערער על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שדחה את טענת המערער להקמת זכויות במשק שנרכש על ידי אחיו, המשיב. בית המשפט מצא כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי הוא והמשיב הסכימו לרכוש את החווה במשותף. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי המערערת אכן מימנה חלק ניכר ממחיר הרכישה של החווה, מה שהוביל אותה למסקנה כי המערערת הייתה שותפה פיננסית לרכישה. עוד נקבע כי בשל נהלי מינהל מקרקעי ישראל, נרשמה החווה על שם המשיב בלבד, אך מתוך הבנה כי שני האחים הם שותפים. נמצא כי תשלומי המערער בגין החזר ההלוואה מייצגים את חלקו בעלות הרכישה, וטענתו כי תשלומים אלה לא היו דמי שכירות נתמכה בראיות. ערכאת הערעור קיבלה את טענת המערערת כי הצדדים התכוונו לרכוש יחד את החווה וכי טענת המשיב כי מדובר בדמי שכירות אינה סבירה. בנוסף, עדויותיהם של עדי צד ג' תמכו בגרסתו של המערער לאירועים. משכך, קבעה ערכאת הערעור כי המערער והמשיב היו שותפים שווים במשק. החלטת בית המשפט לענייני משפחה בוטלה אפוא, והמשיבים חויבו לשאת בהוצאות הערעור, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪, בעוד ערבותו של המערער הוחזרה לו. עוד נקבע בפסק הדין כי הצדדים ישמרו על השימושים הנוכחיים שלהם בנכס החקלאי. יש לציין כי פסק דין זה נוגע אך ורק לסוגיית הבעלות בחווה, וכל בקשה לפירוק שיתוף תחייב תביעה נפרדת.