בג"צ 290/89

תקציר

בג"ץ דן בעתירה נגד כוונת המשיב לתפוס חלקת אדמה הסמוכה למשטרת בית לחם כדי לשכן בה חיילי צה"ל על רקע המתיחות הביטחונית באזור. העותר, שבבעלותו חלק מהקרקע הנטועה בעצי פרי, טען כי התפיסה מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי, שכן היא עולה כדי הפקעת רכוש פרטי בשטח כבוש. בית המשפט קבע כי התפיסה היא זמנית והכרחית לצרכים צבאיים, דבר המותר על-פי המשפט הבינלאומי. עם זאת, השופטים הוסיפו תנאים מסוימים לצו. ראשית, הם קבעו תקופה מוגדרת למשך התפיסה, והותירו את האפשרות להארכה אצל המשיב במידת הצורך. שנית, העותרת הייתה זכאית לקבל דמי שימוש במקרקעין, שייבדקו על ידי שמאי מקרקעין שמונה על ידי המשיב. במקרה של מחלוקת בנוגע לתשלום, התעריף ייקבע בהתאם לתחיקת הביטחון הקיימת. שלישית, בית המשפט הורה למזער את הנזק למטע, ואם תידרש עקירת עצים, יקבל העותר פיצוי. השופטים דחו פה אחד את העתירה, ביטלו את צו הביניים והורו על כך שהחלטת המשיב עומדת בעינה. פסק הדין הדגיש את זמניותה של התפיסה והתווה הוראות לפיצויים ודמי שימוש, במטרה לאזן בין הצרכים הצבאיים לבין זכויותיהם של בעלי הרכוש הפרטי.