ת"א 20941-09-13

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד בשל מספר גורמים. ראשית, סיכוייה של המבקשת להצליח לאכוף חוזה שהמשיבה מעולם לא חתמה עליו, ואשר הכיל תנאי השעיה שלא קוים מעולם, נמוכים. טענות המבקש נשענות במידה רבה על הצהרות בעל פה הסותרות מסמכים בכתב, לרבות טיוטת ההסכם החתומה. בנוסף, המבקשת לא גילתה לבית המשפט מידע חיוני בנוגע לתנאי ההסכם, דבר המלמד על חוסר תום לב, אשר בית המשפט רואה בחומרה בהקשר של בקשות במעמד צד אחד. מאזן הנוחות נוטה גם לטובת המשיבים, שכן הם חתמו על ההסכם ושילמו חלק ניכר מהתמורה, בעוד המבקש לא שילם תשלומים כלשהם וניתן לפצות אותו כספית אם יצליח בתביעתו. השיהוי של המבקש בהגשת הבקשה, שנע בין שלושה לארבעה שבועות, פועל לרעתו, שכן הוא איפשר למשיבים לחתום על עסקה עם צד שלישי ולשנות את עמדתם לרעה. במהלך תקופה זו טען המבקש כי התקיימו מגעים בין הצדדים, אך הדבר לא הוזכר בתצהירו, כך שהסבריו אינם מספקים. בהתחשב בשיקולים אלה, הצו הארעי שניתן קודם לכן מבוטל, והמבקש חייב בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין. החלטה זו התקבלה ללא נוכחות הצדדים ביום 24.10.13.