תמ"ש 14262-06-20

תקציר

הוריו של חייל ישראלי שנפטר רצו להשתמש בזרעו כדי להרות אישה שאינה חברתו, במטרה לגדל את הילד שנולד. החייל הביע רצון זה בפני הוריו לפני מותו. בית המשפט נדרש להחליט האם להיעתר לבקשת ההורים, בהתחשב בפסקי דין קודמים במקרים דומים, תוך התמקדות ברצונו של המנוח. השופטת סיכמה את מקרי העבר הרלוונטיים, והדגישה את חשיבות רצונו של המנוח, במיוחד בכל הנוגע לשימוש בזרעו לאחר המוות. כאשר לנפטר יש בן זוג, רצונו נחשב ראשון. אחרת, על בית המשפט לברר את רצונו של המנוח, הדורשים הוכחה ברורה ולא רק הסתברות. השופט מצא את גרסת ההורים לגבי רצונו של בנם אמינה ונתמכת בראיות אחרות. מאחר שלחייל לא הייתה בת זוג ולא היו לו תוכניות להביא ילדים לעולם עם חברתו, פסק השופט לטובת ההורים והתיר להם להשתמש בזרעו של בנם לצורך הבאת ילד לעולם עם אישה אחרת, תוך הדגשת רצונו המפורש של הבן. פסק הדין אישר את בקשת התובעים והתיר שימוש בזרעו של החייל להפריה, תוך כיבוד רצונו. פסק הדין אפשר גם את פרסום פסק הדין, תוך השמטת פרטים מזהים, ונמסר שלא בנוכחות הצדדים.