ה"פ 29018-06-15

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם הסכם גירושין גובר על עיקול מאוחר יותר או להיפך. הסכם הגירושין המדובר העניק במתנה את חלקו של החייב בדירה לילדיו הקטינים. המשיב, שהטיל את העיקול, טען כי הסכם הגירושין נעשה בחוסר תום לב, מתוך כוונה להונות נושים ולהבריח נכסים, וכי יש לראות בזכויות הילדים את זכויותיו של מקבל מתנה, שהן חלשות מטבען מאלו של רוכש בעסקת מכר. השופט מצדד במבקשים, הילדים, וקובע כי למעט במקרים של מרמה מוכחת או חוסר תום לב, אין לראות בהסכמת בן הזוג להעברת זכויות רכושיות בהסכם גירושין כמתנה. זכויותיהם של המבקשים בדירה נחשבות אפוא שוות ערך לאלה של רוכש, ולכן הן עדיפות על פני העיקול המאוחר. עוד מציינת השופטת כי לא ניתן לסווג את הסכם הגירושין עצמו כמתנה, שכן חלקם של המבקשים בתשלום המשכנתא וחובת האם לשפות היוו תמורה הולמת. זאת ועוד, טענת המשיב כי החייב וגרושתו קשרו קשר להסתיר את רכושו של החייב אינה נתמכת בראיות והיא נדחית. המשיב לא הביא כל הוכחה לכך שהסכם הגירושין נערך לאחר פתיחת תיק הנושה, או שההורים לא עמדו בהסכם הגירושין. אי רישום זכויותיהם של המבקשים מוסבר גם במיעוטם ובהליכי הרישום החלקיים של הדירה. ככלל, מצהירה השופטת כי זכויות המבקשים בדירה גוברות על העיקול שהטיל המשיב. כל צד אחראי לשכר הטרחה שלו.