עת"מ 28177-11-16

תקציר

העותר ביקש מבית המשפט לקבוע האם המשיב יכול לפתוח נגדו בהליכים משמעתיים על סמך הסכמתו להסדר אכיפה בעניין עבירה על חוק ניירות ערך. העותר טען כי סעיף 54ד לחוק ניירות ערך אוסר על שימוש בהסכמתו של חשוד להסדר או בכל ראיה שנמסרה להסדר כראיה בכל הליך פלילי, מינהלי או משמעתי. המשיב, לעומת זאת, טען כי סעיף 54ד חל רק על הליכים פליליים ומנהליים ולא על הליכים משמעתיים. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של המשיב והדגיש כי החיסיון הוא חריג לכלל ויש להגבילו לנדרש. ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 54ד והשימוש במונח "הליכים מינהליים" בסעיפים אחרים בחוק ניירות ערך תמכו בפרשנות זו. זאת ועוד, השוואת לשון הדינים האחרים העלתה הבחנה ברורה בין הליך משמעתי להליך מינהלי, דבר המצביע על כך שסעיף 54ד לא נועד לכלול הליכים משמעתיים. בית המשפט דחה גם את טענת העותר כי רשות ניירות ערך הציגה מצגים שהניעו אותו להסכים להסדר, שכן העותר לא יכול היה להצביע על מצגים כאלה דווקא ביחס להליך משמעתי. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי החלטת המשיב לפתוח בהליכים משמעתיים נגד העותר אינה מנוגדת לסעיף 54ד לחוק ניירות ערך. משכך, נמחקה העתירה, וצו הביניים שניתן קודם לכן בוטל, והעותר יישא בשכר טרחת המשיבים.