בג"צ 909/08

תקציר

העתירה מערערת על החלטת המשיב לחלט יהלום שיובא ממאלי ללא תעודת קימברלי, ועל סירובו לאפשר לעותרת להחזירו לארץ מוצאו. העותרת טוענת כי החלטת המשיב אינה סבירה, וכי ההוראות שהיו נהוגות בעת היבוא אפשרו את החזרת היהלום. המשיב טוען כי ההוראות הותירו את ברירת הפעולה לשיקול דעתו, וכי החילוט היה התגובה הראויה, בהתחשב בנסיבות. בית המשפט פותח בבחינת ההקשר הבינלאומי של "יהלומי דמים" ותהליך קימברלי, יוזמה בינלאומית שמטרתה למנוע סחר ביהלומים המממן מלחמות אזרחים ומאבקי כוח באפריקה. ישראל שותפה להליך זה, ויישמה אותו בדין המקומי, המחייב חילוט יהלומים המיובאים בניגוד להוראותיו. בית המשפט מציין את ההשלכות ההומניטריות החמורות של הסחר ביהלומי הדמים ומדגיש את הצורך בתגובה מחמירה. פקודת היבוא והיצוא מעניקה לפקידי המכס סמכות לתפוס טובין המיובאים בניגוד לצווי פיקוח, אך אינה מפרטת אם סמכות זו נתונה לשיקול דעת או לחובה. בית המשפט מפרש את הפקודה כמעניקה שיקול דעת מוגבל לרשויות, ומאזנת בין הצורך להגשים את מטרות תהליך קימברלי – הפסקת המימון לקבוצות מורדים ומניעת סחר עם מדינות שאינן חברות – לבין האינטרס הפרטי של היבואן, ועקרון המידתיות. בית המשפט מוצא כי שיקול דעתו של המשיב אינו מוחלט ויש להפעילו בסבירות, בהתאם לעקרונות המשפט המינהלי. היא קובעת כי החלטת המשיב הייתה סבירה, בהתחשב בתדרוך של העותרת על דרישות קימברלי, אופיו המוחלט של החילוט על פי הדין הישראלי והאינטרס הציבורי במאבק בסחר ביהלומי הדמים. בית המשפט מדגיש את הצורך בתגובה מחמירה כדי להרתיע מפני הפרות עתידיות, ומגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה.