בע"מ 2268/08

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בשתי צוואות נפרדות – האחת משנת 1993 והשנייה משנת 1996 – שנעשו על ידי בני זוג שנפטרו בסופו של דבר ולא הותירו אחריהם ילדים. היורשים החוקיים של עזבונם הפכו לנושא למאבק משפטי ממושך. לגבי הצוואה משנת 1996, שנחתמה על ידי שני עדים, מצא בית המשפט כי קביעתו של בית המשפט כי אחד העדים לא ראה את המצווה חותם על הצוואה התבססה על בלבול של עד מבוגר, ולכן אישרה ערכאת הערעור את הצוואה. גם הצוואה משנת 1993 התבססה על עדים, ועל החלטת הערכאה הנמוכה יותר לתת לה תוקף ערערו על בסיס טענות כי המצווה סובל מאלצהיימר וחסר יכולת להבין את מהות הצוואה. עם זאת, ערכאת הערעור אישרה גם צוואה זו, תוך שהיא מצטטת את הערכת המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר את עדי הצוואה ומדגישה כי קביעת כשירותו של המצווה קשורה למועד חתימת הצוואה. שתי בקשות רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחו, שכן השופט סבר כי השאלות שהועלו אינן מתאימות לערעור שלישי ולא מצא עילה להתערב בהחלטות המהימנות שהתקבלו. פסקה מקיפה זו מאגדת בתוכה את עיקרי פסק הדין, לרבות מועדי הצוואות, שמות המצווים, והשיקולים המשפטיים סביב הערעורים.