עפ"ת 42874-05-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים שעלו ממנו, בלבד: **עובדות המקרה:** המערער, שמעון סיסו, הורשע בבית משפט לתעבורה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב (קטנוע), ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. העבירות בוצעו על קטנוע, למרות שהמערער מעולם לא הוציא רישיון נהיגה לסוג זה של רכב. זאת ועוד, העבירה בוצעה בזמן שהמערער היה פסול מלנהוג, עקב הרשעתו הקודמת בשנת 2013 בנהיגה ללא רישיון. **גזר הדין של בית המשפט קמא:** בית המשפט קמא קבע כי מתחם הענישה ההולם לעבירות מסוג זה נע בין מאסר קצר בעבודות שירות לבין 20 חודשי מאסר בפועל, בתוספת פסילה בפועל וקנסות נלווים. במסגרת קביעת העונש הספציפי, נלקחו בחשבון לחומרא 85 הרשעות קודמות של המערער, הכוללות עבירות תעבורה חמורות (כגון נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון, ונסיעה בזמן פסילה) ועבירות פליליות (רכוש, סדר ציבורי, אלמ"ב, סמים ונשק), וכן שני מאסרים בפועל שריצה בעבר. לקולא, נלקחו הודאת המערער, מצבו האישי והמשפחתי (אב לשני ילדים), קשייו הכלכליים, והסיכון המופחת לכאורה בנהיגה בקטנוע. לבסוף, הוטלו על המערער קנס, פסילה בפועל של 24 חודשים, פסילה על תנאי, ומאסר בפועל של 8 חודשים, בנוסף למאסר על תנאי. **ערעור המערער:** המערער טען כי עונש המאסר בפועל חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבות חייו הקשות, היותו מפרנס יחיד, העובדה שלא הסתבך בעבירות חמורות במשך 5 שנים, והטעם לביצוע העבירה (החמצת אוטובוס). המערער אף הפנה לפסיקה אחרת להוכחת טענתו להחמרה. **עמדת המשיבה (מדינת ישראל):** המשיבה סמכה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא, וטענה כי העונש סביר, משקלל את כל הנסיבות הרלוונטיות, ומתיישב עם רמת הענישה הנהוגה, במיוחד לאור עברו התעבורתי והפלילי העשיר של המערער. **דיון והכרעה של בית המשפט המחוזי (השופט בולוס):** בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. עיקר הניתוח המשפטי שלו התמקד בשני עקרונות מרכזיים: 1. **חומרת עבירת הנהיגה בזמן פסילה והצורך בענישה מרתיעה:** בית המשפט הדגיש את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, לפיה עבירת הנהיגה בזמן פסילה היא חמורה ביותר, ושיש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. הסיבה לכך היא הסיכון המוגבר למשתמשי הדרך, וההתייחסות לביזוי החוק וצווי בית המשפט. בית המשפט הפנה לפסיקות רבות של בית המשפט העליון המאשרות מתחמי ענישה הכוללים מאסר בפועל, גם לתקופות משמעותיות, במקרים של נהיגה בזמן פסילה, במיוחד כאשר ישנו עבר תעבורתי עשיר ומאסרים מותנים. 2. **חומרת עבירת הנהיגה ללא רישיון (בלתי מורשה):** בית המשפט גם הדגיש את הסכנה הממשית הטמונה בנהיגה ללא רישיון, המתבטאת בהיעדר כישורי נהיגה ובהסיכון המוגבר של הזולת. נוסף על כך, צוין כי נהיגה ללא ביטוח, הנלווית לרוב לעבירה זו, מטילה את נטל הפיצוי לנפגעים על הציבור. **ניתוח השוואתי לפסיקה:** בית המשפט ערך סקירה מפורטת של פסיקות דומות (רע"פ 7958/15 אזברגה, רע"פ 1076/16 חיים כהן, רע"פ 8438/17 חסן כיאל), בהן הוטלו עונשי מאסר בפועל משמעותיים על נאשמים בעלי עבר תעבורתי עשיר, ריבוי הרשעות קודמות, והפעלת מאסרים מותנים. מקרים אלו שימשו כבסיס להצדקת העונש שהוטל על המערער. **התמודדות עם טענת המערער בנוגע לפסיקה אחרת:** בית המשפט התייחס לטענת המערער כי הוחמרו עמו, תוך השוואה למקרה אחר (פ"ל (חיפה) 17-04-18 מדינת ישראל נ' נג'אח מסארווה). בית המשפט הבהיר כי במקרה המשווה, הנאשם לא הורשע בעבירת נהיגה בזמן פסילה, אלא בעבירה של נהיגה בלתי מורשית בלבד, ולכן לא ניתן להשוות בין המקרים. למעשה, הדגיש בית המשפט את השוני המהותי בחומרת העבירות, ואת ההצדקה לעונש החמור יותר במקרה שלפניו. **דגשים נוספים בהכרעת בית המשפט:** * **התעלמות מהשיקום:** בית המשפט דחה את טענות המערער בנוגע לשיקום, וקבע כי לא הונחה כל תשתית לכך, במיוחד לאור ביצוע עבירות חמורות לאחרונה. * **סבירות העונש:** למרות שבית המשפט קמא שקל לקולא נסיבות אישיות וכלכליות, בית המשפט קבע כי העונש שנגזר אינו חורג ממתחם העונש הסביר, ואינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. * **הלכת אי-ההתערבות בעונש:** בית המשפט הדגיש את הלכת אי-ההתערבות של ערכאת הערעור בעונש, אלא אם כן נפלה טעות בולטת או שהעונש חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת. במקרה זה, לא נמצאה עילה להתערבות. **חידושים משפטיים / הדגשים עיקריים:** * **אישור ההלכה המחמירה בעבירות נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון:** פסק הדין מדגיש ומחזק את הגישה המגובשת בפסיקה העליונה, לפיה עבירות אלו הן חמורות, מצריכות ענישה מרתיעה, וכוללות במרבית המקרים מאסר בפועל, במיוחד כאשר ישנו עבר תעבורתי ופלילי מכביד. * **הדגשת ה'מסר' של הענישה:** בית המשפט שם דגש על כך שהענישה צריכה לבטא את חומרת העבירות, את הערכים החברתיים המוגנים (שלום הציבור, כיבוד החוק), ולהעביר מסר תקיף ומרתיע. * **הבחנה דקה בין עבירות דומות:** ניתוח השוואתי למקרה אחר (מסארווה) ממחיש כי בית המשפט מבחין בקפידה בין עבירות שונות, גם אם נראות דומות במבט ראשון, ומדגיש את ההשלכות המשמעותיות של הבדלים אלו על חומרת העונש. * **בחינת עבר פלילי ותעבורתי כרכיב משמעותי בקביעת העונש:** פסק הדין ממחיש את משקלם המכריע של עבר תעבורתי ופלילי בהערכת חומרת העבירות ובקביעת מתחם הענישה. 85 הרשעות קודמות, יחד עם הרשעות בעבירות חמורות ומאסרים שריצה, היוו גורם מכריע בהחלטה שלא להקל בעונש. בסופו של דבר, פסק הדין מהווה דוגמה ליישום מוחלט של ההלכות הנוהגות בנוגע לענישה בעבירות תעבורה חמורות, תוך מתן משקל מכריע לעבר הנאשם ולחומרת העבירות שבוצעו, וללא נכונות להתערב בעונש סביר, גם אם הוא נטה מעט לחומרה.