ת"א 72868-12-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתביעה אזרחית הנוגעת לסכסוך רכושי. הנתבעים הגישו בקשה לדחיית כתב התביעה, בנימוק של היעדר עילת תביעה וללא בקשה לסעד של צו מניעה. השופט משרטט את המסגרת המשפטית הרלוונטית, ומסביר כי על בית המשפט לנקוט זהירות ואיפוק בבואו להורות על מחיקת כתב תביעה, דבר שיש לעשות רק אם ברור כי התובע לא יהיה זכאי לסעד המבוקש, גם אם יוכחו כל העובדות הנטענות. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי התובעת היא כי הנתבעים הסיגו גבול ברכושם, גרמו נזק לרכוש המשותף והגבילו את הגישה לחנותם. התובע מבקש פיצוי כספי בגין כך. עם זאת, השופט מציין כי התביעה, כפי שנכתבה, אינה מבקשת בבירור סעד של צו מניעה, ואף לא שולמה אגרה בגין תביעה כזו. השופט בוחן את טענת התובע כי התביעה נועדה גם לבקש צו מניעה, אך מגיע למסקנה כי יש לציין במפורש את הסעד המבוקש. בנוסף, השופט מציין כי מעשיו של התובע עצמו – בפרט, הגשת הליך נפרד וסירובו לקבל את המפתח – סותרים את טענות הנזק שלהם. עם זאת, מכיוון שמדובר בצעד דרסטי והשלב הנוכחי של ההליך אינו מצדיק הכרעה נחרצת, השופט דוחה את הבקשה לדחיית כתב התביעה. השופטת מבהירה כי התביעה תטופל כמבקשת סעד כספי בלבד וקובעת לוח זמנים לסיום הליכים מקדמיים, הגשת תצהירים ומועד דיון חדש. ההחלטה מתקבלת בהעדר שני הצדדים ואין צו להוצאות.