ת"א 42899-08-14

תקציר

לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות שהוצגו בתיק זה, החליטה השופטת לדחות את התביעה נגד הנתבעים. טענת התובע, כי נפגע עקב רשלנות הנתבעים, נעדרת שחר ולא הוכחה. השופט מצא כי התנהלות התובע לאורך כל ההליך הייתה חסרת תום לב. עדות לכך היא כישלונותיו החוזרים ונשנים לעמוד בלוחות זמנים, למרות הארכות רבות שניתנו על ידי בית המשפט. זאת ועוד, השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, 14 שנים לאחר האירוע הנטען, הביא לקשיים ראייתיים, ופגע קשות ביכולתם של הנתבעים להתגונן. גרסת התובע לאירועים, לפיה הליכון האיץ לפתע וגרם לפציעתו, אינה סבירה ואינה נתמכת בראיות כלשהן. השופט מצא את עדויות עדי הנתבעים אמינות יותר, במיוחד בכל הנוגע לסוגיית ההדרכה והשימוש הפזיז של התובע בהליכון. בנוסף, התובע לא הביא כל חוות דעת מקצועית או ראיה שתתמוך בטענתו לתקלה. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי יש לדחות את התביעה בשל מחדליה של התובעת וחוסר יכולתה להוכיח רשלנות מצד הנתבעים. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעים 2 ו-3, בסך 7,500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.