רע"א 48029-03-20

תקציר

מדובר בסכסוך רכושי בין מר עלי אגבאריה לבין בני משפחת אבו קנדיל (הנתבעים) על בית מגורים בן שלוש קומות שנבנה על חלקת אדמה באום אל-פחם. התביעה הראשונית לסילוק מהנכס שהגיש אגבאריה תוקנה לתביעה כספית-חוזית ונשלחה לבוררות. הבורר פסק כי על הנתבעים לשלם לאגבאריה 250,000 ₪, ואם לא יעשו כן בתוך 30 יום, אגבאריה ישלם לנתבעים 300,000 ₪ והנתבעים יפנו את הנכס. שני הצדדים לא עמדו בלוחות הזמנים שקבע הבורר. אגבאריה ניסה אז להוציא לפועל את פסק הבורר, אך נדחה בשל אי עמידתו במועד האחרון לתשלום. הנאשמים גם ביקשו וסורבו הארכות מעצר. הנתבעים ערערו על החלטת רשם ההוצאה לפועל וטענו כי אגבאריה לא עמד במועד האחרון וכי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל. בית המשפט הסכים עם הנאשמים וקבע כי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל. לאחר מכן הגיש אגבאריה תביעה חדשה לבית משפט השלום בחיפה למתן פסק דין הצהרתי ופינוי נגד הנתבעים. הנתבעים ביקשו לדחות על הסף את תביעתו של אגבאריה, בטענה כי היה מעשה של בית המשפט ו/או השתק, וכי לבית משפט השלום אין סמכות עניינית משום שהצדדים הסכימו ליישב את הסכסוך באמצעות בוררות. בית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו כי כל צד יכול להגיש תביעה להסדרת המצב החדש שנוצר, אשר לא זכה להתייחסות בפסק הבורר. לאחר מכן הגישו הנאשמים בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא. לאחר עיון במסמכי התיק, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. בית המשפט קבע כי פסק הבורר לא נתן מענה למצב החדש בו שני הצדדים לא עמדו בדרישות הפסק. לפיכך, החלטתו של בית משפט קמא להתיר את המשך תביעתו של אגבאריה לא הייתה שגויה, שכן היא נועדה לברר את המחלוקת בין הצדדים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענת המבקש בדבר היעדר סמכות עניינית אינה תקפה, שכן המבקש יכול היה לבקש מהבורר לתקן או להשלים את פסק הבוררות לפי סעיף 22(א) לחוק הבוררות, אך בחר שלא לעשות כן. לפיכך, בית משפט השלום היה הפורום המתאים לדון בתובענה החדשה. לבסוף, מאחר שלא התבקשה תגובת המשיב, הורה בית המשפט כי לא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים.