ת"א 13800-04-11

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובעת נגד מינהל מקרקעי ישראל (המינהל). התובעת, שרכשה זכויות בחלקת קרקע מחברה פרטית, טענה כי המינהל סירב שלא כדין להכיר בהעברת הזכויות ולהאריך את החכירה. בית המשפט פוסק לטובת המינהל מכמה טעמים. ראשית, חוזה השכירות המקורי פג ולא הוארך, והחברה שחתמה על חוזה השכירות נכנסה לפירוק. שנית, הקרקע המדוברת הוחכרה למטרה מסוימת – הפעלת מפעלי טקסטיל – ומאחר שמטרה זו חדלה להתקיים, פקעה זכות החכירה. שלישית, המינהל לא היה חייב לאשר את העברת הזכויות, שכן לא הודיעו לו ולא ביקשו ממנו להסכים להעברה. גם טענת התובעת כי התנהלות המינהל מהווה אפליה נדחתה בשל חוסר ראיות. לבסוף, הדגיש בית המשפט את הפסול המוסרי והמשפטי שבהתרת העברה בלתי מורשית של קרקע בבעלות המדינה, במיוחד כאשר היא מוחכרת למטרה מסוימת, וציין כי המינהל פעל כראוי בהגנה על האינטרס הציבורי. התובע חויב לשלם את הוצאות המשפט של המינהל ואת שכר טרחת עורך הדין.