ת"צ 115/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סיווג התשלומים שגבתה רשות המיסים (הנתבעת) מרואי חשבון, עורכי דין ויועצי מס (המייצגים) בגין השימוש במערכת ש"ם. המערכת מאפשרת לנציגים לגשת לנתונים ממערכת המחשוב של רשות המסים ולבצע משימות כמו הנפקת אישורים והגשת דוחות עבור לקוחותיהם. התובע, לשעבר ראש לשכת רואי חשבון, הגיש תביעה ייצוגית מנהלית נגד רשות המסים, בטענה כי יש לסווג את התשלומים כשכר טרחה ולא כמחירים, ולכן נדרש אישור כדין שלא היה קיים. התובעת ביקשה לקבל בחזרה את כל התשלומים שנגבו על ידי הנתבעת. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי התשלומים היו מחירים עבור שירותים שניתנו ולא עמלות, כלומר הם לא דרשו אישור חוקי ספציפי. בית המשפט בחן את התשלומים לפי מבחן התמורה ומבחן הרצון החופשי ומצא כי יש לסווג את התשלומים החודשיים ואת תשלומי השאילתה כאגרות, בעוד שדמי החיבור החד פעמיים יכולים להיחשב כמחיר. התובע ויתר על תביעתו לדמי החיבור. בגין התשלומים החודשיים והתשלומים המסווגים כאגרות, הורה בית המשפט לנתבעת להשיב 39,260,219 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה שחושבו לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. הסכום מבוסס על שולחן הנתבעת, בתוספת של 300,000 ₪. עוד נקבע בפסק הדין כי התובע יוכל להגיש תביעה לגמול התובע הייצוגי ושכר טרחת עורך דין, והנתבע יוכל להשיב לה. כמו כן צוין הסכום הכולל של ההשבה, הסכומים השנתיים והריבית.