תמ"ש 48471/05

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה להחזרת קטין מישראל לארה"ב, כפי שהוגשה על ידי האב, אזרח ארה"ב, לאחר שאשתו לשעבר, אזרחית ישראלית, טענה לחטיפה שלא כדין של ילדם לישראל. הילד נולד בארה"ב והיה בעל אזרחות אמריקאית וישראלית. האב טען כי האם החזיקה שלא כדין את ילדם בישראל מעבר לביקור זמני. האם טענה כי האב הסכים למעבר הילד לישראל וכי קיים הסכם לשינוי מקום מגוריו של הילד לצמיתות. הסוגיה המרכזית הייתה קביעת מקום המגורים הרגיל של הילד, שבית המשפט מצא כי הוא ישראל, בהתבסס על מספר גורמים: הילד שהה תקופות ארוכות יותר בישראל מאשר בארה"ב, האם שמרה על קשרים הדוקים עם ישראל, בבעלותה דירה, רכב, ועם ביטוח רפואי שוטף והטבות ממשרד הביטחון הישראלי; והתנהגותו של האב הצביעה על הסכמה למעבר הילד לישראל. טענת האב כי מקום מגוריו הרגיל של הילד היה בארה"ב נדחתה. לחילופין, בית המשפט מצא גם כי נקבעה הסכמתו של האב לשינוי מקום מגוריו של הילד לישראל, שכן התנהגותו, לרבות רכישת כרטיסים בכיוון אחד ומכירת בית המשפחה בארה"ב, תמכה בגרסתה של האם לאירועים. עם זאת, טענת האב להסכמה שבשתיקה לא הוכחה, שכן משא ומתן וניסיונות גישור בין ההורים בעקבות מעבר הילד לישראל הראו כי האב ביקש את החזרת הילד. לפיכך, נדחתה התביעה להחזרת הקטין לארה"ב, והאב חויב לשלם את הוצאותיה המשפטיות של האם.