ד"מ 7176/06

תקציר

התובע, עובד זר המועסק בענף הבניין, הגיש תביעה נגד שני נתבעים: חברת הבנייה בה עבד (הנתבעת מס' 1) וחברת כוח האדם שהעסיקה אותו (הנתבעת מס' 2). התובע טען כי הנתבעים שילמו לו פחות מהשכר המוסכם, וביקש פסק דין הצהרתי בעניין, כמו גם תשלום יתרת הסכום, שכר טרחת עורך דין ודרישה מהנתבעים להנפיק לו תלושי שכר חדשים המשקפים נאמנה את שכרו. בית המשפט פסק לטובת התובע בקובעו כי הנתבעת מס' 1 (חברת הבנייה) והנתבעת מס' 2 (חברת כוח האדם) היו מעסיקיו המשותפים. בית הדין קבע כי שכרו השעתי של התובע גבוה מזה שהשתקף בתלושי שכרו, והורה לנתבעת מס' 1 להוציא תלושי שכר מתוקנים ולשלם את שכר טרחת עורך דינו של התובע. בית המשפט ביסס את החלטתו על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, וציין כי לנתבעת מס' 1 הייתה מידה ניכרת של שליטה על עבודתו של התובע, וכן שילמה לו תשלומים נוספים מעבר למה ששילמה חברת כוח האדם. בית הדין שקל גם את תכליתו של משפט העבודה, אשר לא היה משרת אם לא היה מכיר בנתבעת מס' 1 כמעסיק משותף. באשר לגובה השכר, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי שכרו השעתי הכולל עמד על 6$, אשר שולם בחלקו על ידי הנתבע מס' 2 והיתרה על ידי הנתבע מס' 1. בית הדין הורה לנתבעת מס' 1 להוציא תלושי שכר חדשים המשקפים את השכר הנכון. עם זאת, בית הדין דחה את תביעות התובע להפרשי שכר של עד 236 שעות עבודה בחודש, ולתמריץ לאי היעדרות, שכן התובע לא עבד חודשים מלאים בתקופה המדוברת והיעדרותו לא הוכרה ככזו. ככלל, התביעה התקבלה באופן חלקי, והנתבע מס' 1 חויב לקיים את פסק הדין בתוך 30 יום. התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחתה.