ב"ל 15983-09-12

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: בית המשפט מצא כי תביעת התובע לקצבת נכות לפי חוק הביטוח הלאומי נדחתה בצדק על ידי המוסד לביטוח הנתבע. התובע, שעלה לישראל בשנת 1997, לא הצליח להוכיח כי היה תושב חוקי בחודש מרץ 2006, עת הפך לנכה, כנדרש בסעיף 196(א) לחוק הביטוח הלאומי. על פי החוק, אדם ללא אשרת שהייה תקפה אינו נחשב לתושב חוקי. תוקף האשרה של התובע פג בשנת 2002, ואמנם ניתנה לו אשרת א/5 זמנית בשנת 2006, אך לא מדובר באשרה רטרואקטיבית. כמו כן, בית המשפט מצא כי תביעת התובע הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. התובע קיבל הודעה על דחיית תביעתו בשנת 2006, ולא ערער עד שנת 2012. בית המשפט דחה את טענות התובעת כי מכתבי הדחייה לא התקבלו או כי המועדים היו שרירותיים, וקבע כי הנתבעת אכן שלחה את המכתבים וכי התובעת לא ערערה בתוך פרק הזמן הנדרש. עוד ציינה השופטת כי למרות מצבה הבריאותי המצער של התובעת, בית המשפט לא הצליח לשנות את החלטת משרד הפנים בנוגע למעמד הוויזה של התובעת, מה גם שהיא כבר נבחנה על ידי בג"ץ. התובע לא נחשב תושב חוקי על פי הדין הישראלי בעת נכותו, ולכן החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לקצבת נכות הייתה כדין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והם עודכנו על פסק הדין בדואר. לצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.