ע"מ 8602-12-08

תקציר

המשיב מחויב להוציא שומה על סמך שיקול דעתו כאשר המס המדווח אינו נראה נכון, במיוחד כאשר נמצאו אי התאמות בהשוואה בין הצהרות הון. על המשיב להפעיל סמכות זו בזהירות, ונטל ההוכחה מוטל על המערערת לספק הסבר להפרשי ההון. באשר לנכסי הנדל"ן של המערער, מהראיות עולה כי המערער בנה שמונה דירות מגורים ושתי חנויות בבאקה אל-גרבייה, עליהן נמנע מלהצהיר. הטענה כי הקרקע עליה הוקם המבנה הייתה מתנה מאביו אינה נתמכת בראיות מספיקות. גם טענת המערערת כי עלויות הבנייה היו נמוכות, ועמדו על 400 דולר למ"ר, אינה מגובה בקבלות או חשבוניות כלשהן, ואילו הערכתו של המשיב בין 400,000 $ ל-750,000 $ לדירה משכנעת יותר. גם שיקולי המשיב את הוצאות המחיה של המערערת, המבוססים על טבלת הלמ"ס לרמת החיים הנמוכה ביותר, ריאליים יותר ויש לקבלם. טענת המערער כי הוצהר על הכנסותיו מדמי שכירות משתי חנויות אינה רלוונטית, שכן המשיב אינו חולק על עובדה זו אלא טוען כי היא לא הוצהרה כהכנסה עסקית. קביעתו של המשיב בדבר אחוז מהותי של 30% לעסקו של המערער הינה סבירה ונתמכת בראיות בדבר עובדים בעסק. ככלל, הערכתו של המשיב נראית סבירה ומבוססת על ראיות מספיקות, בעוד שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כדי להצדיק התערבות בשומה. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, וההפרשים מופחתים ב-613,694 שקל נוספים, בתוספת סכום הקצבה המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות הבן. כן חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.