תלה"מ 49965-05-17

תקציר

מדובר בסכסוך בין בני זוג גרושים על רקע הסדרי ממון הנוגעים למספר נכסים, נכסים עסקיים ומזונות. האישה טענה כי הגבר הבטיח לה בעלות מלאה בנכס מסוים כתמריץ עבורה לעלות לישראל, וכן ביקש מזונות משקמים, חלק בשווי עסקי הצילום של בני הזוג והסדרים כספיים נוספים. בינתיים, ביקש הגבר לפנות את האישה מהנכס וביקש דמי שימוש הולמים, לצד מחצית מדמי השכירות שגבתה האישה מחכירת יחידה בתוך הנכס. השופטת פתחה בהתייחסות לטענת האישה בנוגע לנכס. הם הגיעו למסקנה כי הנכס נרכש על ידי האיש וגרושתו עוד לפני שבני הזוג נפגשו, ולכן מדובר בנכס חיצוני. האישה לא הביאה כל ראיה מעבר לטענותיה שלה כי הגבר הבטיח לתת לה את הנכס. כמו כן, השופטת ציינה כי טענת האישה סותרת את דבריה הקודמים ונעדרת מסמכים תומכים או עדויות עדים. השופט דחה גם את טענותיה החלופיות של האישה בנוגע לנכס, ומצא אותן חסרות בסיס וסותרות את טענתה העיקרית. בהמשך לחברת הצילום, הדגישה השופטת את היעדר הערכת המומחה ואת מורכבות רישום החברה בצרפת. הם הדגישו כי תביעתה של האישה ל-2 מיליון שקל כחלקה בשווי החברה לא נתמכה בראיות משמעותיות ונראתה לא ריאלית. באשר למזונות משקמים, דחתה השופטת את תביעת האישה, בנימוק של תקופת הפרידה הארוכה והיעדר כל עדכון בנוגע לקשיים כלכליים. השופט גם מצא את רציונל התביעה מבלבל ואת הסכום המבוקש שרירותי. גם תביעתו של האיש לדמי שימוש ראויים נדחתה בשל היעדר ראיות לגבי שווי השכירות של הנכס, וגם תביעתו לפינוי לא צלחה. עם זאת, האישה חויבה לשלם לגבר 50% מדמי השכירות שגבתה מהשכרת יחידה בנכס, בניכוי כל הסכומים שהוצאו על אחזקת הנכס, מיום הגשת התביעה ועד ליום 5.11.2023. לאחר מכן פנה השופט לחברת נדל"ן שהקימו בני הזוג בשנת 2019, לאחר פרידתם. הם הגיעו למסקנה כי לאישה אין זכויות בחברה זו, בהתחשב בכך שהיא נרשמה שנתיים לאחר פרידתם של בני הזוג. לבסוף, קבע השופט כי כל הזכויות והחובות האחרות שנצברו במהלך הנישואין יחולקו שווה בשווה, כאשר המועד הקובע הוא המועד בו הגישה האישה את תביעתה. למרות הליקויים בהליך ובהתנהלותה של האישה, השופט לא הטיל הוצאות משפט לאף אחד מהצדדים. פסק הדין התיר גם את פרסום פסק הדין, תוך השמטת פרטים מזהים, והורה למזכירות לשלוח את פסק הדין לשני הצדדים ולסרוק אותו לאיתור תיקים קשורים.