עמ"נ 17905-02-21

תקציר

בפסק הדין נקבע כי לשר הפנים שיקול דעת רחב להעניק אשרות ורישיונות לזרים המבקשים להשתקע בישראל. אין זכאות אוטומטית לאזרחות באמצעות נישואין, והיעדר נישואין פורמליים אינו שולל את האפשרות לקבל מעמד באמצעות ידועים בציבור. באחריות המבקשים להוכיח את כנות וכנות הקשר הזוגי ביניהם. בעוד התנהלותו של המערער בעבר של שהייה בלתי חוקית בישראל מעוררת חששות, היא אינה צריכה להיות הגורם המכריע היחיד. הראיונות והראיות שהציגו בני הזוג מכילים סתירות ופערי מידע, אך גם תשובות זהות רבות, שאינן מוכיחות די הצורך חוסר כנות. בהינתן שההכרעות המינהליות בדבר הזכות לחיי משפחה צריכות להתבסס על תשתית ראייתית מוצקה ומשכנעת, מוטלת על הרשות לבחון מחדש את כנות הקשר, תוך התחשבות במכלול הראיות שהוגשו על ידי המערערים, לרבות תוספת זמן לשם כך. המערער יקבל אשרת ב/1 בתקופה זו, והחלטת הרשות לאחר הבדיקה החוזרת תקבע האם המערער יוכל להישאר בישראל או שיהיו לו 60 יום לצאת. פסק הדין מדגיש את חשיבותה של תשתית עובדתית איתנה להחלטות מנהליות הנוגעות לזכויות אדם, ואת חובתה של הרשות לשקול את כל הראיות הרלוונטיות בהגינות.