דב"ע נב/209 - 0

תקציר

מדובר בעובד מפעל אשמור, ג'יוסי טאהר שאכר, שסבל מאסתמה תעסוקתית כתוצאה מעבודתו שם. האוויר במפעל הכיל חומרים רעילים שגירו את מערכת הנשימה שלו, מה שהוביל למצבו. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו לפיצויי פגיעה, בטענה שמחלתו אינה קשורה לעבודה. השאלה העומדת על הפרק היא האם מחלתו של שאכר מהווה מחלת מקצוע כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, או שמא היא נובעת מתאונת עבודה במיקרוטראומה. בית המשפט המחוזי פסק תחילה לטובת שאכר, אך המוסד לביטוח לאומי ערער על ההחלטה. ועדת הערר, בראשות סגן הנשיא אדלר, בחנה את אופי מחלתו של שייקר ואת הראיות הרפואיות שהוצגו. נמצא כי אסתמה תעסוקתית שלו לא נרשמה כמחלת מקצוע בנספח לתקנות הביטוח הלאומי. עם זאת, הפאנל קיבל את הרעיון של מיקרוטראומה והכיר במחלתו של שייקר כתאונת עבודה תחת תיאוריה זו. מיקרוטראומה מאופיינת בסדרה של פגיעות קלות אשר כשלעצמן אינן מסתיימות בזכאות לגמלה, אך צבירתן כן. במקרה זה, הסיבים הזעירים באוויר המפעל חדרו לדרכי הנשימה של שייקר וגרמו לנזק מצטבר. הפאנל הדגיש כי הירידה הזמנית בתפקוד הנשימתי של שייקר הייתה משמעותית מספיק כדי לפגוע ביכולתו להמשיך לעבוד בעבודתו ואולי גם בעבודות אחרות. בנוסף, מחקרים רפואיים מצביעים על כך שהידרדרות חולפת עלולה להוביל להידרדרות בריאותית עתידית. הפאנל הכיר בזכותו של המוסד לביטוח לאומי לפרש את החוק באופן מרחיב ועודד את המוסד לשפר את פוליסותיו לטיפול במבוטחים. בסופו של דבר נדחה הערעור, ופסק הדין המקורי שהכיר במחלתו של שייקר כתאונת עבודה עמד בעינו. המכון חויב לשלם הוצאות משפט לשאקר.