ת"א 1810/07

תקציר

השופטת פותחת ומציינת כי טענות התובעים בדבר טעות, חוסר תום לב, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט לא הועלו בסיכומיהם ועל כן טענות אלה נזנחות ולא יידונו. לאחר מכן פונה השופט לשאלה האם עילת התביעה של התובעים התיישנה בשל התיישנות או שיהוי בהגשה. נקבע כי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות משום שהיא קמה רק לאחר שהתובעים חתמו על הסכמי ההשקעה וגילו את מצג השווא הנטען של הנתבע. עוד קובע השופט כי הנתבע לא הוכיח כי התובעים ויתרו על זכותם לתבוע או כי מצבו הורע עם הזמן עקב השיהוי, ולכן התביעה אינה נדחית מחמת שיהוי. השופטת בוחנת את טענות התובעים בדבר מצגי שווא שנעשו על ידי הנתבעת טרם חתימת הסכמי ההשקעה ומוצאת כי בניגוד לטענות התובעים, הנתבעת לא הציגה מצג שווא לגבי מצבה הפיננסי של החברה ולא מנעה מהתובעים לבצע בדיקת נאותות או לבחון דוחות כספיים. גם טענת התובעים כי הופעל עליהם לחץ לחתום על ההסכמים נדחית בטענה שאינה עולה בקנה אחד עם תנאי ההסכמים עצמם ואינה נתמכת בראיות חיצוניות. עוד מציינת השופטת כי התרשלותם של התובעים בכך שלא ביצעו בדיקות נאותות ובחנו את פרטי ההסכם, במיוחד נוכח הסיכון הגבוה של ההשקעה, משמעה שהם אינם יכולים לטעון כעת כנגד ההתחייבויות שבהסכם. בנוסף, השופטת קובעת כי גם אם גרסת התובעים הייתה נכונה, עדיין הם לא היו זכאים להחזר כספי השקעתם משום שתביעתם מהווה טעות בכדאיות העסקה, והם לא ביטלו את הסכמי ההשקעה בתוך זמן סביר. טענות התובעים כי הנתבע פעל במרמה לאחר חתימת ההסכמים, לרבות טענות למשיכת כספים במרמה והסתרת הסכמים, נדחות אף הן בשל חוסר ראיות ואי הגשת חוות דעת מומחה לתמיכה בטענותיהם. השופט אומנם מוצא צדק בטענת התובעים כי הנתבע הפר את חובתו להגן עליהם מפני דילול, אך אין בכך כדי לזכות אותם בפיצוי במלוא סכום השקעתם, שכן הם לא הוכיחו נזק ספציפי הנובע מהפרה זו. לפיכך, התביעה לפיצויים נדחית, אך התנהגותו הפסולה של הנתבע נלקחת בחשבון בפסיקת ההוצאות. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת הנתבע, דוחה את טענות התובעים ומורה לכל צד לשאת בהוצאותיו.