עמל"ע 45990-05-13

תקציר

בתיק היה מעורב עורך דין בשם אריה בן ארי, שלא עמד בפסק דין של בית המשפט שחייב אותו להפקיד למעלה מ-2 מיליון שקל בחשבון נאמנות עבור לקוחו, בנק מזרחי-טפחות. הבנק גילה אי סדרים בדו"חות של בן ארי והגיש נגדו תביעה ב-2005, בטענה שלא העביר כספים שנגבו מלקוחות הבנק. בן ארי טען כי היו לו קיזוזים כנגד הבנק שעלו על הסכום הנתבע. התיק עבר דיונים שונים בבית משפט השלום, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, כאשר פסק הדין הסופי הורה לבן ארי לשלם לבנק 2 מיליון שקל. במסגרת הליכים אלה הסכים בן ארי להפקיד את הסכום בחשבון נאמנות, אך לא עשה כן. בעקבות זאת הגיש נגדו הבנק תלונה משמעתית בגין התנהגות מקצועית בלתי הולמת ואי שמירה על כבוד המקצוע. בית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה הרשיע את בן ארי בשני האישומים, והדגיש כי הסכמתו לפסק הדין משמעה כוונה ויכולת לציית. בית המשפט שקל את נסיבותיו האישיות ואת היעדר הרשעות משמעתיות קודמות, אך בסופו של דבר גזר עליו 12 חודשי השעיה ו-8 חודשי מאסר על תנאי. בן ארי ערער לבית הדין הארצי למשמעת וטען כי מעשיו אינם עבירות משמעת, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא הזהיר אותו מפני השלכות דבריו וכי העונש חמור מדי. בית הדין המשמעתי הארצי דחה את הערעור וקבע כי מעשיו של בן ארי מהווים עבירות משמעת וכי העונש הולם. לאחר מכן ערער בן ארי לבית המשפט לערעורים אזרחיים, חזר על טיעונים קודמים והדגיש את עברו הנקי כעורך דין. בית המשפט ניתח את המקרה בהרחבה, וקבע כי אי כיבוד פסק הדין מהווה התנהגות בלתי הולמת ופגיעה בכבוד המקצוע. בית המשפט דחה את הטענות הנוגעות למשקל הצהרתו ולמצבו הכלכלי, וציין כי לא הביא ראיות מספיקות. בית המשפט התייחס גם לחומרת העבירה ולצורך לשמור על טוהר המידות של מקצוע עריכת הדין, ובסופו של דבר אישר את עונש ההשעיה. בית הדין הדגיש כי הלשכה תוכל לפתוח בהליכים משמעתיים נוספים אם יהיו ראיות לעבירות נוספות שביצע בן ארי. פסק הדין חידד את החשיבות של כיבוד החלטות בית המשפט על ידי עורכי הדין וקבע כי העונש מידתי לחומרת העבירה.