עת"מ 38223-10-11

תקציר

העותר, מר יוסף אברהם האגוס, ביקש מקלט מדיני בישראל, בטענה כי יהיה בסכנה חמורה אם יוחזר לאתיופיה. הוא טען כי יש להעניק לו הגנה קולקטיבית כאזרח אריתריאה וכי נפלו פגמים בהליך השימוע. המשיב, משרד הפנים, טען כי העותר הוא אזרח אתיופי וכי התנהלותו לאורך כל התהליך מעידה על חוסר שפיות. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות העותר. היא קבעה כי ישראל אינה מחויבת לקבל את כל המלצות האו"ם בנוגע לגירוש ויש לה שיקול דעת רחב בענייני הגירה. העותר לא הצליח להוכיח חשש מבוסס לרדיפה באתיופיה בשל מוצאו האריתריאי. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי העותר חי רוב חייו באתיופיה ולא היו לו קשרים משמעותיים לאריתריאה. הראיות הראו כי לאתיופים ממוצא אריתראי השבים לאתיופיה לא נשקפת סכנת חיים, והעותר לא ביסס כל חשש סובייקטיבי או אובייקטיבי מפני רדיפה. בית המשפט הדגיש כי קשריה של העותרת היו בעיקר עם אתיופיה ודחה את העתירה בקובעו כי החלטת משרד הפנים סבירה ומבוססת על ראיות משמעותיות. כל צד היה אחראי להוצאות המשפט שלו, ופסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 24.10.2012.