ת"א 65660-11-17

תקציר

התובע תבע את הנתבע, וביקש להשיב את סכום ההלוואה שניתנה לילדיו של הנתבע ולחברה משפחתית, או לחילופין להקים ערבות אישית של הנתבע לפירעון ההלוואה. התובע טען כי פגש את הנתבע מספר פעמים וכי הנתבע התחייב באופן אישי לפרוע את ההלוואה, שניתנה גם כבטוחה להחזר ההלוואה של שתי הדירות שבבעלות הנתבעת. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי מעולם לא התחייבה לפרוע את ההלוואה או לערבות לה. עוד טענה כי לא הייתה מעורבת בעסקי החברה המשפחתית וחתמה על מסמכים לבקשת ילדיה מבלי להבין את תוכנם. בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את טענותיו. מהראיות עולה כי הנתבע לא היה מעורב בקבלת ההלוואה או בהתחייבות להחזרתה. התנהלותה של הנתבעת בכך שמסרה לילדיה פנקס שיקים חתום לא העידה על הסכמתה לפרוע את מלוא סכום החוב או לערבותו, מה גם שהילדים לא השתמשו בשיקים שלה לפירעון מלוא סכום ההלוואה. עוד מצא בית המשפט כי גרסתה של הנתבעת לאירועים עקבית ואמינה יותר מזו של התובעת באשר למידת מעורבותה בענייני החברה ובפגישות שקיימה עם התובע. בית המשפט ציין כי נכסי הנתבעת לא שימשו כבטוחה להחזר ההלוואה, בניגוד לטענות התובע. לפיכך, התביעה נדחתה. למרות שבית המשפט לא הטיל אחריות על הנתבע, הוא הכיר בסיוע הכלכלי המשמעותי של התובע למשפחת הנתבע ובחר שלא לפסוק הוצאות משפט, בהתחשב בנסיבות הייחודיות של המקרה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 60 יום.