ת"א 20274-02-10

תקציר

התובעים, שהגישו תביעה נגד קבלן הבניין, ביקשו לקבל פיצוי בגין ליקויי בנייה בביתם. פסק הדין הקודם פסק להם פיצוי חלקי אך הם לא הסתפקו והגישו תביעה נוספת נגד מפקח הבנייה, בטענה שהליקויים נבעו מהשגחתו הרשלנית. המפקח טען כי התביעה חוסה תחת חוק ההתיישנות וכי התובעים מנועים מלהעלות טענות שכבר הוכרעו בהליך הקודם. בית המשפט קבע כי התביעה אינה חוסה תחת חוק ההתיישנות משום שהוגשה בתוך תקופת 10 השנים הנדרשת. עוד נמצא כי חלק מהטענות אכן נדחו משום שכבר הועלו והוכרעו בהליך הקודם. אלה כללו תביעות בגין ליקויים שיוחסו למפקח בפסק הדין הקודם, ותביעות בגין הוצאות נוספות שנגרמו עקב תיקונים שנמצאו בלתי מספקים בעת ביצועם. עם זאת, בית המשפט התיר תביעות בגין ליקויים שהתגלו לאחר מתן פסק הדין הקודם, וכן ליקויים שלא היו באחריות הקבלן. באשר לאיטום רצפות באזורים "רטובים", קבע בית המשפט כי הקבלן לא ביצע את הגלילים הנדרשים וריצוף נוסף, וכי המפקח התרשל בפיקוחו. לתובעים נפסק בגין ליקויים אלה סך של 3,500 ₪. לגבי ליקויים בחיפוי האבן, מצא בית המשפט כי הוראות ההתקנה לא מולאו כראוי, וכי הן המפקח והן הקבלן התרשלו. המפקח חויב לשלם לתובעים 12,000 ₪, והקבלן חויב לשפות את המפקח בגין 85% מסכום זה. בית המשפט דחה את ההודעה שנשלחה לספק החיפויים, וקבע כי הפגמים לא נבעו מפגם כלשהו במוצר או בהוראות. למפקח נפסקו הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ מספק החיפויים. בסיכומו של דבר, התביעה נגד המפקח התקבלה באופן חלקי, והוא חויב לשלם לתובעים סך של 15,500 ₪. ההודעה שנשלחה נגד הקבלן התקבלה ברובה, והקבלן חויב לשפות את המפקח בסכום של 13,175 ₪. ההודעה שנשלחה לספק החיפויים נדחתה, והמפקח חויב לשלם להם הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.