עב"י 56293-07-18

תקציר

עובד עיריית ירושלים הואשם בשורה של סעיפים של דיווח כוזב על שעות העבודה וטיפול בעניינים אישיים שאינם קשורים לעבודתו כמבקר חיצוני. הוא הודה באישומים והורשע בהתאם. העירייה ביקשה לנקוט צעדים משמעתיים חמורים, כולל פיטורים מיידיים, אך בית הדין למשמעת של עובדי הרשות המקומית הטיל סנקציות פחותות. העירייה ערערה וטענה כי החלטת בית הדין אינה סבירה וכי היא נתנה משקל יתר לנסיבותיו האישיות של העובד ולהתנהלות העירייה בכל הנוגע לאכיפת הנהלים. העובד, לעומת זאת, טען כי יש לדחות את הערעור, תוך שימת דגש על שנות שירות משביעות רצון, קבלת אחריות וחוסר בהירות פרוצדורלית מצד העירייה. בית הדין הכיר בחומרת העבירות של העובד, אך אישר את החלטת בית הדין, בנימוק של ריסון שיפוטי והצורך לשקול כל מקרה לגופו. השופט הסכים עם העירייה כי הביקורת של בית הדין על התנהלות העירייה הייתה מוגזמת ולא הוכיחה דיה, אך הגיע למסקנה כי אין בכך כדי לשנות את הסבירות הכוללת של ההחלטה. השופטת הדגישה גם את היקפה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בענייני משמעת ושיבחה את ניסיונו של בית הדין להסב את תשומת לב העירייה לסוגיות פרוצדורליות. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, והסנקציות המשמעתיות המקוריות עמדו בעינן.