ת"פ 16687-08-12

תקציר

השופטת, שרית זמיר, מתייחסת לארבעת האירועים השונים בהם היה מעורב הנאשם, ומדגישה את חומרת העבירות שבוצעו, ובפרט את מקרי הפריצה והגניבה, הגורמים נזק רב לציבור ולפרט. עבור כל אירוע קובע זמיר את אזור הענישה המתאים, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו, במדיניות הענישה הנוכחית ובנסיבות ביצוע העבירות. היא מדגישה את הצורך בענישה מרתיעה בעבירות רכוש, ובפרט פריצה, כדי לשמור על תחושת הביטחון הציבורית. תוך הכרה בנסיבות המקלות לטובת הנאשם, כגון היעדר תכנון מתוחכם או שלל משמעותי, היא מגיעה למסקנה כי חומרתן של עבירות אלה מצדיקה דומיננטיות של גמול והרתעה בענישה. עבור אירועי פריצה וגניבה נקבע אזור הענישה המתאים ל-12-24 חודשי מאסר. באשר לאירוע התקיפה, זמיר דוגל בעונש פרוספקטיבי של מאסר על תנאי, בהתחשב באלימות הפחותה יחסית הכרוכה בכך. האירוע החמור ביותר, בעיני השופט, הוא הפרת צו והחזקת רכוש החשוד כגנוב, דבר המבטא זלזול בוטה בחוק. אירוע זה מצדיק עונש של מאסר על תנאי לשלושה חודשי מאסר. זמיר מביא בחשבון גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות התמכרותו לסמים, אורח חייו השולי ועברו הפלילי הקודם, דבר המצביע על דפוס התנהגות עברייני מתמשך. היא מציינת את כישלון ניסיונות השיקום הקודמים ואת הסיכון הגבוה לפגיעה חוזרת, ומדגישה את הצורך להגן על הציבור מפני מעשיו של הנאשם. עם זאת, השופט מתחשב גם בהודאתו של הנאשם, בחרטה וברקע האישי הקשה שלו. בסופו של דבר, השופט גוזר על הנאשם בסך הכל 30 חודשי מאסר בפועל בגין ארבעת האירועים, כאשר שני עונשי מאסר מותנים נוספים חופפים זה לזה, והתוצאה היא עונש מצטבר של 42 חודשים, בניכוי 241 ימי זיכוי ממעצר. השופט גם מטיל מאסר על תנאי ומורה לנאשם לשלם פיצויים לקורבנות. ההחלטה נועדה לאזן בין הגמול, ההרתעה ועקרון המידתיות, המשקף את חומרת פשעיו של הנאשם תוך הכרה בגורמים מקלים.