עת"מ 28543-02-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירה להארכת המועד להגשת עתירה מנהלית בעניין חובות ארנונה. העותרת, אלמנה בת 73, מבקשת לערער על חובות המס שהוטלו עליה בשל חובות בעלה המנוח, אותם ירשה. המשיב, הרשות המופקדת על גביית המסים, מתנגד לעתירה בנימוק של שיהוי, בטענה שהיא הוגשה כשלוש שנים מאוחר מדי. התקנה קובעת מועד אחרון של 45 יום להגשת עתירות מסוג זה ומסמיכה את בית המשפט להאריך מועד זה רק במקרים חריגים. השופט מכיר בחשיבות זירוז העתירות המנהליות ובעקרונות השיהוי, החותרים למנוע עיכובים מיותרים. עם זאת, הם גם מכירים בכך שקיימות נסיבות שאינן בשליטת העותר שתרמו לשיהוי. העותרת נתקלה בקשיים בקבלת ייצוג משפטי ומידע חיוני מהמשיב, דבר שהפחית משמעותית את אשמתה. יתר על כן, השופט מגיע למסקנה כי הארכת המועד לא תגרום נזק ממשי למשיב, שכן היא רק תביא להארכת מועד לדיון לגופה של העתירה. מול שיקולי השיהוי עומדת חשיבות העתירה והזכויות העומדות על הפרק. השופטת מדגישה את התכלית החברתית ואת האינטרס הציבורי בכך שפרטים יוכלו למצות את כל ההליכים לערעור על חובות שירשו מבני זוגם, במיוחד במקרים של השלכות כספיות משמעותיות. לפיכך, השופט פוסק לטובת העותר, ומקבל את הבקשה להארכת המועד. לפיכך, העתירה תידון לגופה, והוצאות בקשת ההארכה ייקבעו יחד עם הוצאות העתירה. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים, והדיון נקבע ליום 25.5.2017.