ע"א 761/79

תקציר

במקרה שלפנינו, המערערים, בני זוג ישראלים, הגישו תביעת ביטוח בגין תכשיטים שאבדו לכאורה בגואטמלה עקב מזוודה חסרה במהלך נסיעה. בתחילה דחה בית המשפט המחוזי את תביעתם, תוך שהוא מטיל ספק באמיתות גרסתם ומציין הפרה של תנאי הפוליסה המחייבים לשמור מחצית מהתכשיטים בכספת. בית המשפט העליון הורה על דיון חוזר בתיק בשל סתירות עובדתיות, אך לאחר דיון חוזר דחה בית המשפט המחוזי שוב את התביעה, תוך הטלת ספק במהימנות המערערים. בהמשך הגישו המערערים ערעור על פסק דין זה. בית המשפט העליון חזר על האתגרים שבהוכחת תביעות במסגרת "ביטוח מפני כל הסיכונים", וציין כי על המערערים להוכיח את הנזק לרכושם, אך הנטל קל יותר ללא צורך בהוכחת סיבת הנזק. ממלא מקום הנשיא ח' כהן הדגיש כי עדויות המערערים נבעו ממקור אחד וחסרות תימוכין חיצוניים, ולפיכך כשלו במבחן העקביות הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות. למרות שהעדויות היו עקביות מבחינה פנימית, לא היה להן משקל מספיק ללא סיוע חיצוני. בנוסף, בית המשפט ציין טעויות עובדתיות בפסק הדין הראשוני, כגון סכומי ביטוח שגויים ומסלולי נסיעה, אך אלה לא שינו את המסקנה העקרונית בדבר היעדר אובדן מוכח או הפרה של תנאי הפוליסה. היעדרו של דו"ח משטרתי בגואטמלה הטיל ספק נוסף בסיפורם. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא תומך בממצאי בית המשפט המחוזי בדבר מהימנותו ומגיע למסקנה כי העקביות הפנימית של נרטיב המערערים אינה מספיקה בהיעדר ראיות מאמתות. בכך הורה בית המשפט למערערים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, ובכך אישר מחדש את נחיצותן של ראיות מהימנות בתביעות ביטוח, במיוחד כאשר מדובר בעדויות משפחתיות מורכבות.