עע"מ 4897/06

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט לארבע סוגיות מרכזיות: היתרי שכנים, בניית מדרגות, הרחבת חלונות ושינויים בבורות מים. הערר בעניין היתרי השכנים נדחה בשל השיהוי המשמעותי בהגשה; העתירה נעדרה נימוק מוצדק, ובכך נכשלה עקרון ההגשה במועד החיוני במשפט המינהלי. בנוסף, הועלו טענות נגד שכנים בנוגע לנזקי רכוש אך נמצאו בלתי ראויות לפתרון במסגרת זו. בעניין המדרגות, בית המשפט הפך את ההחלטה הקודמת ואישר את שלילת ההיתר על ידי ועדת הערר בשל סיכונים בטיחותיים והשפעות אדריכליות אפשריות, ובכך חיזק את סמכותם של גופי התכנון בנוגע לשינויים לא חיוניים בשטחים הציבוריים. בעניין הרחבת החלון לא מצא בית המשפט עילה להתערבות, ואישר כי היתרי העבר של הוועדה המקומית אינם מחייבים את ועדת הערר בשל שיקול דעתה התכנוני העליון. בפסק הדין בעניין הבור נקבע כי המערערים שינו את מידותיו ללא היתר, ודחתה את עררם מאחר שהממצאים התכנוניים והעובדתיים הצביעו על שינויים בלתי מורשים, ובכך קיימה את החלטת ועדת הערר לדחות את אישור הבנייה. טענות בדבר התנהלות מפלה של מוסדות התכנון נמצאו חסרות הוכחות משמעותיות, ובית המשפט אישר את היסודיות והמקצועיות של דיוני ועדת הערר. בסופו של דבר, נדחו הערעורים של ע"א 4897/06 ו-ע"א 1204/07, והערעורים שכנגד נדחו, תוך החזרת החלטותיה המקוריות של ועדת הערר להוצאות כנגד המערערים.