בר"מ 657/03

תקציר

במקרה דנן, השאלה הייתה האם לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעתירה בעניין מינוי עובד ללא מכרז. בית הדין לעניינים מנהליים קבע תחילה כי הוא חולק את סמכות השיפוט עם בית הדין לעבודה. עם זאת, בית המשפט העליון הבהיר את גבולות השיפוט. על פי סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, בית המשפט לעניינים מנהליים יכול לדון בעתירות הנוגעות למכרזים הנוגעים למדינה ולרשויות מקומיות, אך הדבר חל רק על התקשרויות לסחורות, מקרקעין או שירותים – ולא לענייני עבודה. סוגיות הקשורות לעבודה נתונות באופן בלעדי לסמכותו של בית הדין לעבודה כמפורט בחוק בית הדין לעבודה. למרות שסמכות השיפוט של בג"ץ רחבה יותר, והוא יכול, בנסיבות מסוימות, לדון בתיקים השמורים בדרך כלל לבתי משפט אחרים, אין הדבר חל על בית המשפט לעניינים מנהליים. המחוקק עיצב את סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים כך שתהיה מצומצמת יותר, ותחול רק על עניינים ספציפיים המפורטים במפורש בחוק. כתוצאה מכך, בוטלה ההחלטה כי לבית הדין לעניינים מנהליים סמכות להתקבל לעבודה ללא מכרז, מה שמחזק את העובדה שעניינים אלה מצויים בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה בלבד. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ביטל את צו הביניים והתיר למשיבים להעביר את עניינם לבית הדין לעבודה. כך, מדגיש פסק הדין את סמכויותיהם הנפרדות והבלתי חופפות של בתי הדין לעניינים מנהליים ודיני עבודה בענייני עבודה.