ה"פ 13373-10-10

תקציר

המבקש, משה אביטל, היה הבעלים של שתי וילות בהרצליה וביקש למכור אחת מהן יחד עם מחצית הזכויות על כל חלקת האדמה. המשיב, דוד לוי, הוא עורך דין שהסכים לטפל במכירה מטעם המבקש. ב-17 באוקטובר 2007 נחתם הסכם שכר טרחה, לפיו לוי יקבל אחוזים ממחיר המכירה כשכר טרחה, אך אם העסקה תצא לפועל הוא לא יהיה זכאי לדמי שכירות כלשהם. לוי פרסם מכרז למכירת הנכס וקבע כי על המציעים לצרף ערבות בנקאית בשיעור של 10% מהצעתם המוצעת. אחת המציעות, חברת פיק, הגישה הצעה אך לא הצליחה להשלים את העסקה. לוי ויתר על הערבות הבנקאית של החברה ובית המשפט דחה את תביעתה של חברת פיק להשבת הערבות. לאחר מכן התגלעה מחלוקת בין אביטל לבין לוי בנוגע לבעלות על כספי הערבות החלוטים. אביטל טען כי יש להעביר אליו את הכספים, ואילו לוי טען כי הוא זכאי לשמור את הכסף כגמול על עבודתו ולהבטחת שכר טרחתו. בית המשפט פסק לטובת אביטל, והורה ללוי להעביר לאביטל את מלוא הסכום של 395 אלף שקל, בצירוף ריבית והוצאות. השופטת נימקה את החלטתה בכך שהסכם שכר הטרחה ברור וחד משמעי, וקבעה כי אם העסקה תיכשל, לוי לא ישולם. יתר על כן, לוי פעל אך ורק כעורך דינו של אביטל ולא הייתה לו זכות לעכב את כספי הלקוח. טענתו של לוי כי פעל גם כ"בית מכירות פומביות" לא הוזכרה בהסכם או בכל מקום אחר ולכן אינה תקפה. עוד ציינה השופטת כי התנהלותו של לוי בכך שלא שיתף את אביטל בתיק המשפטי נגד חברת פיק לא הייתה תקינה.