סע"ש 16514-09-12

תקציר

פסק הדין דן בתחולת תקנות שירות עובדי הוראה על נאשם המפעיל בית ספר מוכר שאינו רשמי בעל השכלה חרדית. הנתבעת טענה כי בתי ספר לא רשמיים אינם מקבלים תקצוב שווה לבתי ספר מוכרים, ולכן אינם יכולים לתגמל עובדי הוראה באופן דומה. עם זאת, בית הדין חלק על כך, וציטט פסיקה של בית הדין הארצי לפיה על המוסדות המוכרים לעמוד בתנאי הכרה, לרבות תשלום לעובדים כפי שעושים מוסדות חינוך רשמיים. פסק הדין התייחס גם לניכוי "מעשר" משכר העובדים, וקבע כי מדובר בניכוי שכר שלא כדין, והורה לנתבעת לפצות את התובעים. בנוסף, קבע בית הדין כי התפטרות התובעים עקב הרעה משמעותית בתנאי עבודתם בעקבות צמצום בתפקידם מזכה אותם בפיצויי פיטורים. השופטת הסכימה עם התובעים כי הנתבעת לא ביצעה את ההפרשות הנדרשות לפנסיה והורתה על פיצוי בגין כך. עם זאת, התביעות בגין דמי ביגוד, דמי הבראה והפרשות לקרנות השתלמות נדחו בשל היעדר ראיות מספיקות או קבלות התובעים עצמם. בית הדין דחה גם את טענות התובעים להפרשי שכר, טלפון והוצאות נסיעה, וקבע כי טענותיהם אינן ברורות ואינן מוכחות. למרות שמצא את הנתבע מפר את זכויות התובעים, פסק השופט נגד פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש, מתוך סבר כי התנהלות הנתבעת נבעה מאילוצים תקציביים ולא מחוסר תום לב. לבסוף, חויב הנתבע לשלם לתובעים פיצויי פיטורים, פיצויי מעשר ופיצויים בגין הפרשות לפנסיה שלא הושלמו, בצירוף הוצאות משפט.