ת"א 1156/02

תקציר

במקרה הנדון, התובע נפצע בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.3.01, והנתבעת, בהיותה מבטחת הרכב המעורב, קיבלה על עצמה אחריות לנזקי התובע. התובעת, ילידת 1950, עבדה כסגנית מנהלת בבית ספר לפני התאונה ולאחריה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בנכותה הצמיתה בשיעור של 10%. בית המשפט הכיר בנכותה התפקודית של התובעת, העריך אותה בשיעור של 10% ושקל גורמים כגון אופי עבודתה, גילה והמגבלות הפיזיות שנגרמו כתוצאה מהתאונה. נכות תפקודית זו, יחד עם גורמים נוספים, השפיעו על אומדני הנזק של בית המשפט. בגין הפסדי שכר בעבר נפסקו לתובע 82,957 ₪, המהווים 7.5 חודשי אובדן הכנסה. סכום זה חושב על בסיס השתכרותה החודשית הממוצעת שעמדה לפני התאונה על 9,264 שקל. כמו כן נפסקו לתובעת 8,000 ₪ בגין הוצאות עבר וסיוע לצד ג', מתוכם 2,500 ₪ עבור הוצאות הסעה הקשורות לטיפול ו-6,000 ₪ עבור עזרה שקיבלה מקרובי משפחה במהלך החלמתה. בית המשפט קבע את סכום הכאב והסבל כ-12,649 שקל, בהתחשב ב-10% נכות ותקופת אשפוז של חמישה ימים. בנוסף, נפסק לתובע סך של 100,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, תוך הכרה בסבירות לצמצום שעות העבודה בשל ההשפעות המתמשכות של התאונה. הוצאות עתידיות וסיוע צד ג' זכו בסכום גלובלי של 5,000 ₪. בהתחשב בסכומים שקיבל התובע מהמל"ל, סך הנזקים חושב כ-209,106 ש"ח, בניכוי הטבות המל"ל בסך 165,369 ש"ח, כך שנפסקו סופיות בסך 43,737 ש"ח. כמו כן, חויב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין (13% מסך הנזקים) והוצאות בסך 1,500 ₪. לנתבע ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, ולאחר מכן יחולו ריבית והצמדה. פסק דין זה, שניתן ביום 14.7.2005, בהיעדרם של שני הצדדים, מסכם את העניין.