בש"א 1627/04

תקציר

התובעת, חברה הנמצאת בהליכי פירוק, הגישה תביעה על סך למעלה מ-152 מיליון שקל כנגד מספר נתבעים, חלקם מתגוררים בישראל וחלקם בחו"ל. בשל כך, התובע ביקש וקיבל רשות מבית המשפט לשרת נתבעים זרים אלה בארצות מגוריהם. נאשמים 8-4, תושבי ארה"ב, הגישו בקשה לביטול ההיתר במעמד צד אחד שניתן לשירות בחו"ל. בית המשפט דחה את בקשתם, בקובעו כי יש לו סמכות מקומית בנושא וכי הרשות להגיש את כתב התביעה המתוקן בחו"ל תקפה. עוד נמצא כי התובע לא היה בלתי פעיל בתביעה נגד הנתבע הישראלי היחיד, וכי הטענות המקדמיות שהועלו על ידי המבקשים לא היו משכנעות. באשר לבקשת הביטול, נקט בית המשפט זהירות, שכן הטלת סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל על נתבעים זרים טומנת בחובה סיכון לעימות עם מעצמות זרות. עם זאת, התקיימו במקרה זה שלושת התנאים למתן שירות בחו"ל: התביעה נפלה בגדר תקנה 500, בית המשפט בישראל היה הפורום המתאים, והתובע הגיש תצהיר משכנע המפרט את עילת התביעה. זאת ועוד, התצהיר שהגיש התובע, אף שלא היה מושלם, עמד בדרישות החוק והצביע על שאלה רצינית שיש לתת עליה את הדעת. בית המשפט דחה גם את טענות המבקשים שערערו לגופה של התביעה, והדגיש כי הבקשה לשירות בחו"ל היא הליך מקדמי ולא המשפט עצמו. משכך, נדחתה בקשת השלילה של המבקשים, והם חויבו לכסות את הוצאות התובע.