ע"פ 9273/06

תקציר

ביום 11.7.04 נדקר המתלונן על ידי המערער, חברו, ונגרמו לו חבלות וחבלות קשות, לרבות פצעי דקירה בחזהו ובידו. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בגרימת חבלה בכוונה מחמירה וגזר עליו 20 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ₪ או 30 ימי מאסר בפועל ופיצוי בסך 10,000 ₪ למתלונן. המערער ערער על ההרשעה ועל גזר הדין. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, ואישרה את הערכת המהימנות של בית המשפט המחוזי את גרסת המתלונן לאירועים על פני זו של המערער. בית המשפט מצא כי עדותה של המתלוננת הייתה הגיונית, עולה בקנה אחד עם היחסים הטובים בין המערער למשפחתו, ונתמכת בראיות רפואיות. זאת ועוד, החזקת סכין על ידי המערער ואי הכחשת הטענות נשקלו נגדו. באשר לעונש, הדגיש בית המשפט את חומרת העבירה, את הצורך בהרתעה ואת עברו הפלילי של המערער, והגיע למסקנה כי העונש שהוטל היה הולם. בית המשפט לערעורים הדגיש את הסכנה בשימוש בסכינים לפתרון סכסוכים ואישר מחדש את הצורך בענישה מחמירה במקרים כאלה, ובסופו של דבר דחה את הערעור והותיר על כנו את העונש המקורי.