ת"פ 33333-03-20

תקציר

האירוע החל כאשר הנאשם סטה מנתיבו תוך כדי נסיעה וחסם את רכבו של המתלונן ואילץ אותו לבלום בפתאומיות. זו הייתה תחילתה של סדרת אירועים שהובילה לפציעתה הקשה של המתלוננת. הנאשם חסם את דרכו של המתלונן מספר פעמים במהלך נסיעה, ולאחר ששתי המכוניות נעצרו, היכה הנאשם את המתלונן בראשו באגרופים וגרם לו ליפול ארצה. המתלונן אושפז בשל פציעותיו, שכללו שברים בפניו. הנאשם הואשם בגרימת חבלה חמורה אך טען להגנה עצמית וטען כי למתלונן היה חפץ חד וכי הוא פעל מתוך חשש לשלומו. עוד הזכיר כי היו מחדלי חקירה מצד המשטרה, שלא אספה ראיות וידאו לאירוע בזמן, שהיו יכולות להראות את האירועים שקדמו לאגרוף ולהצדיק טוב יותר את מעשיו. בית המשפט שמע עדויות משני הצדדים ובחן ראיות וידאו. בית המשפט קבע כי גרסתו של המתלונן לאירועים אמינה יותר וכי לנאשם לא היה ספק סביר לתמוך בטענתו להגנה עצמית. השופט ציין כי בפני הנאשם עמדו מספר חלופות להכות את המתלונן, לרבות נסיגה או שימוש בפעולות הגנה, והימנעותו מבדיקת אפשרויות אלה מעידה על חוסר כנות בטענתו. זאת ועוד, השופט ציין כי התנהגותו של הנאשם לאחר האירוע, לרבות בריחה מהמקום מבלי לבדוק את מצבו של המתלונן, מעידה על תחושת אשמה. גם הראיות הרפואיות תמכו בחבלתו של המתלונן והראו קשר סיבתי ברור בין האגרוף לבין השברים. לסיכום, בית המשפט מצא את הנאשם אשם בגרימת חבלה חמורה ודחה את טענותיו להגנה עצמית וטעות במצב העניינים. השופטת הדגישה את הצורך בשיפור הליכי החקירה בכל הנוגע לראיות וידאו ואיסוף ראיות דיגיטליות על ידי משטרת ישראל, כדי להימנע מבעיות דומות בעתיד.