ת"א 27289-11-13

תקציר

הנתבעת ביקשה להעביר את חשבון התובעים לסניף אחר הנמצא ביישוב אחר. התובעים טענו כי הדבר יגרום לאי נוחות רבה ויוביל לסגירת עסקיהם, ולפיכך עולה כדי סירוב בלתי סביר למתן שירותים לפי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות, או התניית מתן שירות בלתי סביר לפי סעיף 2(ב) לאותו חוק. עם זאת, בית המשפט מצא כי החשבון המדובר נפתח כחשבון מס ערך מוסף (מע"מ) לעסקי המט"ח של התובעים וכי בקשת הנתבע לא הייתה בלתי סבירה בהתחשב באופיו וייעודו של החשבון, כמו גם בהפקדות השיק וההמרות הנרחבות שנערכו במסגרתו. עוד ציינה השופטת כי בקשת הנתבע אינה מהווה סירוב למתן שירותים לפי חוק הבנקאות, שכן הבנק לא היה מחויב לספק שירותים במקום מסוים. כמו כן, בית המשפט שקל את הסבריו של הנתבע להחלטה להעביר את החשבון, אשר היו קשורים לתפקידיו המנהליים של הבנק בהתאם לחוק, לרבות מניעת הלבנת הון ומימון טרור. השופט הגיע למסקנה כי הודעת הנתבע לתובעים הייתה סבירה ולא הפרה כל חובת זהירות או נאמנות כלפיהם. לבסוף, בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסקי דין אחרים שתמכו בעמדת התובעים, והדגיש כי באותם מקרים הבנקים סירבו לתת שירותים על הסף, ואילו כאן הנתבעת אפשרה את המשך חשבון התובעים ומתן שירותים בסניף אחר. מטעמים אלה הורה השופט על מחיקת התביעה והטיל הוצאות על התובעים.