ת"א 1218/04

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת על פיצויי הפקעת מקרקעין. התובעים, שלושה בעלי קרקעות, תבעו את הנתבע בדרישה לפיצוי נוסף בגין אדמותיהם שהופקעו. נקודות המחלוקת העיקריות היו מועד העברת החזקה בקרקעות המופקעות, הבסיס לחישוב שווי הקרקעות ואחוז הפקעת הקרקע הקובע את סכום הפיצוי. בית המשפט קבע כי הנתבעת תפסה חזקה במקרקעי התובעים בשנת 2006, ויש לחשב את הפיצוי על פי הערכים בשנת 1997, שנת צו ההפקעה. בית המשפט פירש את הדינים הרלוונטיים ואת הפסיקה הקודמת למסקנה כי מועד העברת החזקה הוא המועד המרכזי לקביעת הפיצויים, ומאחר שהתובעים נטשו את אדמותיהם בשנת 1997, הם אינם זכאים לפיצוי בגין יבולים אבודים. עוד קבע בית המשפט כי למרות שאדמותיהם המופקעות של שני תובעים עלו על 25% מסך אחזקותיהם, הם אינם זכאים לפיצוי מלא לפי פקודת הדרכים. הפקודה קובעת כי בעלי קרקעות זכאים לפיצוי רק אם השטח המופקע גדול מרבע מסך אדמתם, וגם אז מופחת הפיצוי ב-25%. בית המשפט בחן את המקרים הפרטניים של כל תובע. לגבי תובע 1, ש-14% מאדמתו הופקעו, הסכים בית המשפט עם חוות דעתו של המומחה כי ניתן לעבד את יתרת הקרקע, ומאחר שלא הוכח כי ההפקעה הפריעה לשימוש בקרקע הנותרת, לא ניתן פיצוי נוסף. העובדה שכמעט 50% מהקרקע שהופקעה על ידי התובע 2 הותירה אותו עם קרקע שאינה כדאית כלכלית לעיבוד. בית המשפט קבע כי יש לפצות אותו על הקרקע כולה ולא רק על החלק המופקע, ואין להפחית את הפיצוי, בהתחשב בחוסר היעילות של הקרקע וברוח הפסיקה הרלוונטית. במקרה של תובע 3, ש-29% מאדמתו הופקעו, החליט בית המשפט שלא להפחית את הפיצוי ב-25% משום שהתובע הגדיל את נזקיו שלא לצורך בכך שנטש את החלקה כולה. בית המשפט דחה את תביעות התובעים לנזקים נוספים וקיבל את הערכות המומחה. לפי זה, התובע 1 זכאי ל-497 ש"ח, לתובע 2 ל-72,263 ש"ח ולתובעת 3 ל-22,170 ש"ח, בנוסף לסכומים שכבר שולמו על ידי הנתבעת. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין, הנע בין 3,500 ₪ ל-10,000 ₪, בצירוף הוצאות. התשלומים היו אמורים להתבצע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שהם יצטברו הפרשי ריבית והצמדה לפי החוק הישראלי.